תביעה נגד קרנית בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת פגע וברח

דרגו את המאמר

בחודש ינואר 2009, נפגעה אשה כבת 44 על ידי רכב במהלך חציית כביש ביישוב טירת הכרמל שבו היא מתגוררת. לטענת הנפגעת הנהג של הרכב הפוגע עזב את המקום מיד לאחר הפגיעה, היא סברה כי הנהג הוא בעל חנות ביישוב, אך לא היתה בטוחה לחלוטין, על כן הגישה תביעת פיצויים נגד קרנית בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת פגע וברח. בית משפט השלום בחיפה נדרש להכריע בעניין זה.

ביום האירוע, סיימה התובעת לערוך קניות בסופר בשעת אחר הצהריים ובמהלך חציית כביש, היא הרגישה מכה חזקה בגוף ונפלה על הכביש. התובעת זיהתה שהנהג הוא גבר מבוגר שהיה מעט מוכר לה, וראתה שבשמשה הקדמית היה שלט של נכה. עוברת אורח עזרה לה לקום וסימנה עם הידיים לנהג שיעצור, אולם הוא המשיך בנסיעה וברח מהמקום.

התובעת זיהתה את נהג הרכב שפגע בה

בעלה של התובעת לקח אותה לטיפול בבית חולים, וביום למחרת לאחר שחרורה, היא נסעה עם בעלה לעירייה, מכיוון שהנהג הזכיר לה משהו שקשור לאזור של העירייה. במרכז העיר היא זיהתה את רכבו ונכנסה אל החנות שלו. בעלה ניסה לשוחח עמו וביקש ממנו לצאת החוצה לשיחה, אך הוא סרב. 

התובעת טענה כי היא זיהתה את נהג הרכב הפוגע, לכן יש לחייב אותו לפצותה בגין נזקיה. לחלופין, טענה כי אם יקבע שהוא אינו הנהג הפוגע, קרנית חייבת לשלם לה פיצויים. קרנית טענה שהתובעת זיהתה בוודאות את הנהג ואת רכבו כרכב שפגע בה, ואף ציינה כי לתובעת אין אינטרס להעליל עליו עלילת שווא ועדותה נתמכת בעדות של עדה נוספת, וטענת האליבי של הנתבע היא מאוחרת וכבושה, לכן אין לתת לה כל משקל.

הנתבע טען כי עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין ואומנם אין לה עניין אישי נגדו, אך יש לה עניין בפיצויים. לאחר תאונת הדרכים היא חיפשה את בעל הרכב הפוגע, מאחר שלא היתה מודעת לקיומה של קרנית ולאפשרות של הגשת תביעה בתאונת פגע וברח.

הנתבע שהה בחנותו בזמן האירוע

לטענת הנתבע במועד התאונה שהה בחנות ולא יצא ממנה במשך כל אחר הצהריים. מכיוון שבאותו יום אשתו היתה חולה ונשארה בבית, הוא שוחח איתה מהטלפון של החנות מספר פעמים. מפלט השיחות שצורף לתצהירו, עלה כי שתי דקות לפני התאונה, בוצעה שיחת טלפון מקו הטלפון בחנות לביתו של הנתבע שנמשכה דקות ספורות.

בית המשפט קיבל את גרסתה של התובעת, וסבר כי היא לא מסרה במכוון מידע כוזב לגבי זהות הנהג שפגע בה. יחד עם זאת השתכנע כי מדובר בטעות בזיהוי, והפרטים המועטים שמסרה אינם מעידים של כך שהנתבע הוא הנהג הפוגע. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי הנהג הפוגע נמלט ממקום התאונה וזהותו לא הוכחה, לכן התובעת זכאית לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה מקרנית.

ת"א 49661-06-13