מי אחראי לפצות בגין נפילה ברחוב עקב היתקלות במכסה של בזק?

דרגו את המאמר

בחודש אוקטובר 2009, יצאה התובעת, ילידת שנת 1955, להליכה ספורטיבית סמוך לשעה עשר בערב. במהלך ההליכה היא נתקלה במכסה של תא ביקורת של בזק, שבלט מעל פני המדרכה והיא נפלה ונחבלה. התובעת טענה כי התאונה אירעה בשל רשלנותה של עיריית ירושלים, מכיוון שלא דאגה לתקן את המפגע במדרכה, על כן פנתה אל בית משפט השלום בירושלים והגישה תביעה לפיצויים נגד העירייה בגין נזקי גוף.

התובעת טענה כי ביום האירוע היא יצאה עם בתה להליכה סמוך למקום מגוריה בירושלים. הן הלכו על המדרכה עד שהגיעו לצומת, ושבו על עקבותיהן בדרך שבה צעדו בהלוך, אך אז רגלה נתקלה במכסה שבלט מעל פני המדרכה, שלא ניתן היה לראותו, מאחר שהיה לו ציפוי כמו של המדרכה. בנוסף טענה כי בעת התאונה ברחוב התאורה לא פעלה, ובמקום עבדו פועלים על הכביש שביצעו עבודות ביוב.

מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט העריך כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה, בגין פגיעה בגידי השרוול המסובב בכתף שמאל. המומחה סבר כי הפגיעה אינה גורמת להגבלה משמעותית בתנועות הכתף, אך טווחי התנועה מפריעים לה בתפקוד הרגיל, וכי הכאבים משפיעים גם על תפקודה בעבודה כגננת.

קרצוף המדרכה בצמוד למכסה גרם ליצירת הפרש גובה

מפקח מטעם אגף תשתיות בבזק העיד כי מכסה התא הותקן בצורה נכונה, והמשטח העליון התמזג בגובה המדרכה, אולם הפועלים של העירייה חפרו וקרצפו את האספלט שמסביבו, על כן נותרה מדרגה שעליה מעדה התובעת.

העירייה הודתה כי ביום האירוע בוצעו עבודות חפירה וניקוז, ובין היתר זופתה מחדש המדרכה. אולם טענה כי אין היא אחראית לנזק שנגרם לתובעת, והעבודות שביצעו כלל לא היו קשורות לנפילתה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בתמונות ממקום האירוע, סבר בית המשפט כי בליטת המכסה מעל פני המדרכה מקימה אחריות לעירייה. ואף התרשם כי במקום האירוע לא היה היתר בנייה לביצוע עבודות, ובכל מקרה על הגוף המבצע עבודות תשתית חלה חובה להחזיר את המצב לקדמותו. מאחר שהעירייה לא הציגה ראיות כלשהן לנקיטה באמצעים סבירים למניעת המפגע ברחוב מוטלת עליה האחריות.

העירייה גרמה להתממשות הסיכון הגלום במפגע

בנוסף קבע בית המשפט כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 40% לקרות התאונה, מכיוון שהיא אישרה כי נהגה לבצע הליכה באותו מסלול, סמוך למקום מגוריה, והיה עליה להבחין בכך שמקום מבוצעות עבודות ושפני המדרכה קורצפו, לכן היה עליה לנקוט ביתר זהירות בעת ההליכה.

בסופו של דבר נקבע כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 70,000 שקלים, בגין הפסד שכר וגריעה מכושר השתכרות, נזק לא ממוני, עזרת הזולת והוצאות רפואיות ונלוות. לאחר ניכוי אשם תורם חויבה העירייה לפצות את התובעת בסך של 42,000 שקלים בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקלים.

ת"א 12824-05-11