האם העירייה אחראית לפצות בגין נפילה לבור בגן ציבורי?

דרגו את המאמר

התובע רץ אחרי כדור בגן ציבורי ונפל לתוך בור שהיה מכוסה בענפים ועלים יבשים. כתוצאה מהנפילה נגרמו לו נזקי גוף, על כן פנה אל בית משפט השלום בראשון לציון והגיש תביעה לפיצויים נגד עיריית נס ציונה, בטענה כי לא דאגה להסיר את המכשול בשטח הציבורי שברשותה.

בחודש אפריל 2012, במהלך חופשת יום העצמאות, התובע, יליד שנת 1967, בילה עם בני משפחתו וחברים בפיקניק בגן ציבורי, ובין היתר שיחק בכדור עם האחיינים שלו. לפתע הכדור עף לאזור הצמחייה שבגן, והתובע ניגש בריצה קלה לקחת את הכדור, אך אז נפל לבור פעור שהיה מכוסה בעלים בסמוך לשיחים.

כתוצאה מהנפילה התובע שבר את עצם הירך

גרסת התובע נתמכה בעדות בני משפחתו שנכחו במקום האירוע וחשו לעזרתו. אחותו סיפרה שאמנם לא ראתה כיצד ממש נפל, אולם שמעה אותו צועק וראתה שהוא נפל לתוך בור. בנו של התובע מסר ששמע את הצעקה של אביו וכשהגיע למקום ראה את שתי רגליו באוויר והגוף שלו מונח מחוץ לבור בשכיבה.

התובע הודה שפעל בהיסח הדעת וכי נפילתו התרחשה בעת שרץ אל עבר השיחים, במטרה להרים את הכדור שהתגלגל לשם. בעקבות התאונה הוא פנה לחדר מיון והתלונן על חבלה סיבובית בברך. בבית חולים אובחן כי התובע סובל משבר בעצם הירך והוא עבר ניתוח בהרדמה כללית לקיבוע השבר באמצעות ברגים.

בהמשך עבר טיפולי פיזיותרפיה ונותח שנית להוצאת הברגים. במשך שלושה חודשים קובעה רגלו בגבס, ואסור היה לו לדרוך עליה. מומחה רפואי מטעם התביעה, סבר כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה ועוד 10% בגין הצלקת.

העירייה טענה כי תנאי השטח אינם מתאימים למשחקי כדור

נציג מטעם העירייה טען כי יש לדחות את התביעה בגין התאונה בשטח ציבורי, מאחר שאין מדובר במכשול, אלא בגומת גינון הנמצאת מתחת לגדר חיה, ואף בפארק אין דשא והוא לא מיועד למשחקי כדור, מאחר שתנאי המקום לא מאפשרים זאת. הנציג הוסיף וטען כי השטח שבו נפל התובע אינו מיועד להולכי רגל, אלא מיועד לגידול שיחים ועצים ומצויות בו גומות גינון, לכן אין לצפות מעירייה לשטח את האדמה כי כך לא ניתן יהיה לגדל צמחייה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי יש מקום להטיל על העירייה אחריות לתאונה בהותירה גומות גינון פעורות ולא מגודרות בשטח ציבורי, ואף קבע כי יש משקל רב לכך שמדובר בבור המכוסה בעלים, המהווה מכשול נסתר שקשה להיזהר מפניו.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 50%, מאחר שהמגרש לא הוכשר למשחקי כדור והיה מלא באבנים ובענפים ובשורשי עצים. לפיכך אם התובע היה נותן דעתו לדרך שבפניו, ולא רץ לעבר השיחים, אלא צועד במתינות, ניתן היה למזער את הנזק ואף למנוע את התאונה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בגין הפסדי השתכרות לעתיד, הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות ופיצוי בגין כאב וסבל. לאחר הפחתת אשם תורם, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 60,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ת"א 28195-11-13