תביעת פיצויים נגד קפה גרג בגין היתקלות בקיר זכוכית

דרגו את המאמר

במהלך חודש פברואר 2013, התובעת נכנסה בשעות הבוקר לבית קפה גרג יחד עם בתה וחיפשה מקום ישיבה. בעת החיפוש היא ביקשה לעבור דרך מה שנראתה לה כדלת זכוכית פתוחה, אך אז היא נתקלה בקיר זכוכית וקיבלה חבלה קשה באף. התובעת טענה כי התאונה אירעה עקב רשלנות הנהלת בית הקפה, לכן פנתה לבית משפט השלום בחדרה והגישה תביעה לפיצויים.

מחיצת הזכוכית יצרה אשליה אופטית בין החלל הפנימי לחצר של בית הקפה

התובעת העידה כי ביום האירוע, היא הגיעה בפעם הראשונה לבית הקפה. בהעדר הכוונה מצד אנשי צוות, היא חיפשה מקום לשבת וביקשה לעבור דרך שני טורי שולחנות, כדי להגיע אל החצר המקורה, אך המעבר בין השולחנות היה חסום על ידי מחיצת זכוכית שקופה שבה לא הבחינה, ואף יצרה אשליה אופטית שהשולחנות בצד הפנימי היוו המשך ישיר לשולחנות שהוצבו בצד החיצוני של בית הקפה.

בתה של התובעת אשר נכנסה בעקבותיה אל בית הקפה, מסרה כי השולחנות היו מסודרים באופן טורי, כך שהשולחנות בחצר נראו כהמשך טבעי של השולחנות בפנים, ומה שהפריד בין השולחנות, זו דלת הזכוכית. הבת ציינה כי גם היא לא הבחינה במשקופים שהפרידו בין חלקים שונים של המחיצה וטענה כי בנקודת ההתנגשות עצמה לא היה משקוף.

אי סימון המחיצה מהווה הפרת חובה חקוקה שהוטלה על הנתבעת

התובעת טענה כי הנהלת המקום התרשלה בכך שלא סימנה כראוי את דלת הזכוכית שבה התנגשה, בניגוד לתקנות התכנון והבניה והוראות התקן הישראלי, ובכך הפרה חובת זהירות מושגית כלפי מבקרים בשטח בית הקפה ולפיכך חלה עליה האחריות לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, בסך של 97,000 שקלים.

הנהלת בית הקפה לא הכחישה את האירוע ואת עצם פציעתה של התובעת במתחם בית הקפה, אולם לטענתה הפגיעה אינה נובעת מהתרשלותה, לכן היא אינה חבה בפיצוייה בגין נזקי הגוף שנגרמו עקב האירוע.

לטענת הנתבעת קיר הזכוכית נתחם על ידי כיסאות, שולחנות ומשקופים, והתובעת לא הוכיחה כי הקיר שבו התנגשה מהווה מפגע, או שהפגיעה אירעה כתוצאה מהתרשלותה. לכן ביקשה לדחות את התביעה, או לחלופין לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 100%.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת, מאחר שלא דאגה לסמן את קיר הזכוכית בהתאם לדרישות התקן הישראלי וקבע כי קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין התרחשות הנזק.

התובעת תפוצה בסך של 18,750 שקלים בגין כאב וסבל

יחד עם זאת קבע בית המשפט כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 25%. מכיוון שהיא לא הבחינה בכיסוי שהונח מעל לחלק החיצוני של בית הקפה, ולא נתנה דעתה בעת שעברה מחלקו הפנימי לחלקו החיצוני, והתעלמה מקיומו של המשקוף במחיצה.

בסופו של דבר נקבע כי התובעת לא הוכיחה שנגרמו לה נזקי גוף כלשהם בעקבות הפגיעה, על כן היא זכאית לפיצויים בגין כאב וסבל בלבד בסך של 25,000 שקלים. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 25%, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 18,750 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 4,500 שקלים והוצאות משפט.

ת"א 50224-07-13