האם העירייה אחראית לנזק שנגרם עקב אי פינוי גזם מהמדרכה?

דרגו את המאמר

אשה כבת 57 נתקלה בערימה של גזם עצים וענפים שחסמה את המדרכה ברחוב, ועקב כך נפלה ושברה את היד. האשה עתרה לבית משפט השלום בתל אביב - יפו והגישה תביעה לפיצויים נגד עיריית חולון בגין נזקי גוף, עקב הפגיעה ברחוב.

במהלך חודש אוקטובר 2010, זמן קצר לאחר תום חג סוכות, יצאה התובעת, ילידת 1953, מהמרכז המסחרי לכיוון עבודתה, וצעדה על מדרכה שעליה ממוקמות תחנות אוטובוס בין נתיבי תחבורה בעיר חולון. בעודה הולכת על המדרכה, היא החליקה ושברה את שורש כף ידה הימנית שהיא היד הדומיננטית.

התאונה אירעה כתוצאה מהחלקתה על גזם שחסם את המדרכה

לטענת התובעת, המדרכה היתה חסומה בשל ערימה של גזם עצים וענפים, שמקורם בסכך של סוכות שפורקו זמן קצר קודם לכן. היא ניסתה לעקוף ולעבור על פני הגזם, מבלי לרדת לכביש העמוס, אך אז היא דרכה עליו בסמוך לשפת המדרכה ולפתע החליקה ונפלה קדימה אל עבר הכביש. כתוצאה מכך היד שלה נחבלה בחוזקה מקצה המדרכה.

בנה של התובעת חיכה לה ברכב בסמוך בהמשך המדרכה, כדי לקחת אותה לעבודה, אולם הוא העיד כי לא ראה את התאונה ואף לא את הגזם. השניים המשיכו למקום עבודתה, ומשם פנתה לקבל טיפול רפואי בקופת חולים. ידה הושמה בתוך גבס למשך כחמישה שבועות עקב שבר בשורש כף היד, ובהמשך עברה טיפולי פיזיותרפיה.

מאחר שהתאונה אירעה בדרך לעבודה, המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ושילם לה תגמולים. מומחה רפואי קבע לה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין ההגבלה בהפעלת כף היד כתוצאה מהפציעה ברחוב.

על אף פגיעתה היא לא תבעה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי והמשיכה לעבוד כרגיל כפקידה בחברת לוגיסטיקה. התובעת ציינה שכיום היא עדיין סובלת מכאבים ומתקשה להרים דברים כבדים, היא אמנם מסוגלת לבצע כמעט כל פעולה אך נמנעת מחשש לכאבים. על כן יכולתה מוגבלת לתפקד במסגרת עבודות משק הבית.

העירייה טענה כי התובעת היתה צריכה ללכת בדרך אחרת

העירייה טענה כי התובעת הבחינה בגזם ולמרות זאת ניסתה לעבור מעליו. אך היה עליה לנקוט באמצעי זהירות ולהימנע מהליכה על המדרכה, ואף למצוא דרך אחרת כדי להגיע אל הרכב של בנה. לפיכך יש להסיר ממנה אחריות לנזקי גוף ואף לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי לקרות התאונה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את גרסתה של התובעת וקבע כי התאונה אירעה עקב החלקתה על גזם שחסם את המדרכה. בית המשפט התרשם כי העירייה לא הצביעה על דרך חליפית, חוקית ושקולה למעבר על המדרכה. ולא הוכיחה שנקטה באמצעים כלשהם כדי להסיר את המכשול ברחוב, על כן קבע כי היא אחראית לנזקי גוף של התובעת.

בסופו של דבר קבע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין הפסדי השתכרות וגריעה מכושר השתכרות, עזרת זולת והוצאות ופיצוי בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי תגמולים שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי חויבה העירייה בסך של 48,380 שקלים בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ת"א 9069-06-12