קטין שנפצע במהלך שיט הגיש תביעת פיצויים נגד חברת ספורט ימי

דרגו את המאמר

התובע, יליד 1992, נפצע במתקן ספורט ימי במהלך שיט בסירת מנוע לשיוט עצמי במימי מפרץ אילת, והגיש תביעת פיצויים נגד חברת ספורט ימי אשר השכירה לו את הסירה ונגד חברת הביטוח שלה. בית משפט השלום בהרצליה נדרש להכריע האם התובע זכאי לפיצויים.

תלמיד כתה י"ב ושלושת חבריו נסעו במהלך חופשת פסח לאילת וביקשו לשכור סירה שאינה מחייבת רישיון משיט להשטתה. הם שכרו מהנתבעת סירה בעלת מדחף מנוע מוגן, במטרה למנוע פגיעה מלהבי המדחף ובהסתבכות ברשת ובה לא מותקן סולם המאפשר עליה וירידה מהמים לסירה.

המדחף של הסירה פגע בכף הרגל של התובע ופצע אותה

לטענת התובע, זו הפעם הראשונה שבה עלה על סירת מנוע, ולא ידע היכן נמצא מדחף הסירה, אולם הוא וחבריו לא תודרכו על ידי החברה טרם היציאה לים, ולא קיבלו הסבר אודות הסכנות הכרוכות בשיט והפגיעה מהמנוע. במהלך ההפלגה הוא קפץ לתוך המים ורגלו נפצעה כתוצאה ממגע עם המדחף וחלקיו הנעים.

התובע פונה מיד לטיפול רפואי בבית חולים, בבדיקה אובחנו פצע קרוע באזור החיצוני של כף הרגל, שבר באצבע החמישית ופגיעה חלקית בגידים. הוא עבר ניתוח ברגל, הטרייה של הפציעה וקיבוע השבר, ובהמשך עבר קטיעה חלקית של אצבע. כתוצאה מהתאונה בסירה, היה התובע מאושפז לתקופה של כ-48 ימים, ולאחריה היה מושבת מספר חודשים בגין נזקי גוף.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך כי נכותו הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע בשיעור של 7.5% וכי הנכות בגין הצלקת ברגל היא בשיעור של 5%.

מנגד הנתבעת, העוסקת בהשכרת סירות מנוע לנהיגה עצמית באילת, הכחישה את טענות התובע וטענה כי הוא וחבריו הוזהרו מפני הירידה מהסירה ובמיוחד מהסיכון הטמון מהפגיעה מהמדחף, ואף ציינה בפניהם שחל איסור לקפוץ למים והדגישה את הסכנות הנובעות מכך.

עוד טענה כי למרות האזהרה והאיסור, התובע קפץ למים על דעת עצמו, וקיים ספק רב האם הוא כלל נפגע מהמדחף שהיה ממוגן, וככל הנראה פציעתו ארעה בשל סיבה אחרת. לפיכך יש לדחות את התביעה נגדה ולהטיל אשם תורם בשיעור של 100%.

הנתבעת לא הדגישה את הסכנה מפני פגיעה ממדחף הסירה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי בטופס שניתן לתובע נרשם בכיתוב גדול ומודגש: "אסורה הירידה והקפיצה מהסירה". ואף המדריכה הסבירה להם שקיים סיכון להיפגע מהמדחף, אולם הדגש היה על כך שלא ניתן לעלות בחזרה לסירה, מאחר שאין בה סולם.

בית המשפט סבר כי אין די באיסור לרדת או לקפוץ מהסירה כפי שנכתב בטופס, בעיקר כאשר מדובר בבני נוער המגיעים לחופשה, ועל הנתבעת היה להזהיר אותם מפני הסיכון שעלול להתרחש אם יפרו ההוראה.

מכיוון שהתובע הפר את ההוראה שניתנה לו וקפץ למים, קבע בית המשפט כי יש להטיל עליו רשלנות תורמת בשיעור של 40%. וחייב את הנתבעות לשלם לו פיצויים בסך של 114,900 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% והוצאות משפט.

ת"א 10586-12-11