מנהל מחסן ששימש כמחליף בסניף אחר נפצע בתאונת עבודה
| דרגו את המאמר |
|
עובד חברת כוח אדם, התבקש למלא מקום בסניף אחר של רשת המזון, וכאשר הגיע לסניף, הוא נתקל בבור ניקוז לא מכוסה, ועקב כך נפל ונגרמו לו נזקי גוף.
העובד הגיש תביעה לפיצויים נגד חברת כוח אדם ורשת המזון בגין הנזק שנגרם כתוצאה מתאונת עבודה והפרת חובת זהירות מושגית. בית משפט השלום בכפר סבא נדרש להכריע בשאלת החבות של המעסיקות ולקבוע האם התובע זכאי לפיצויים.
התובע, יליד 1976, עבד ברשת הריבוע הכחול בתפקיד מנהל מחסן. בחודש אוגוסט 2008, הוא נקרא על ידי האחראי על כוח אדם לשמש כמנהל מחסן מחליף בסניף אחר של הרשת. כאשר הגיע למחסן בסניף, נתקל התובע בבור ניקוז לא מכוסה, רגלו נתקעה בבור, וכתוצאה מכך מעד ונקע את הברך והקרסול.
ממקום התאונה הוא פנה לחדר המיון שם אובחנה רגישות בברך ובקרסול ולאחר מספר בדיקות שוחרר לביתו. בהמשך טופל בקופת חולים ועבר טיפולי פיזיותרפיה. כשלוש שנים לאחר האירוע הכאבים התגברו ומתוצאות בדיקת הדמיה נמצא קרע במיניסקוס. מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי נותרה לתובע כתוצאה מהנפילה נכות צמיתה בשיעור 10%.
המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה בגין שלושה חודשי אי כושר בסך של 12,280 שקלים. בתום תקופת אי הכושר, התובע פוטר מעבודתו כמנהל מחסן, עקב מגבלותיו הפיזיות, מאחר שלא ניתן היה לבצע את תפקידו ללא מאמץ פיזי וללא הרמת משאות כבדים.
התובע סבר כי מכסה בור הניקוז היה פתוח לצורך ניקיון הסניף
התובע טען כי בסניפים השונים שבהם עבד, חברת ניקיון דאגה לנקות את הסניף מדי יום, והוא היה מודע לכך שעובדי הניקיון נהגו לפתוח את בור הניקוז כדי לנקז את המים ופסולת שהמסנן חסם. לכן סבר כי התאונה אירעה בשל כך.
הנתבעות לא הביאו עדים בנוגע לאופן התרחשות התאונה. על כן בית המשפט קיבל את גרסתו של התובע אשר היתה עקבית ואמינה ונתמכה בטופס ההודעה על התאונה, למרות שמדובר בעדות יחידה של בעל דין.
בנוגע לשאלת האחריות, קבע בית המשפט כי קיומו של בור במקום העבודה, מהווה מפגע מסוכן, ועל המעסיקה חלה החובה לדאוג לסביבה בטוחה. וחובתו של האחראי לביצוע הניקיון, לבדוק כי לאחר ביצוע הניקיון, מכסה הניקוז נמצא במקומו, ולא נותרו מפגעים במקום, העלולים לסכן את יתר העובדים.
המעסיקה היתה צריכה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה
בית המשפט סבר כי קיומו של הבור מעיד על התרשלות בקיום חובות אלו. ואף הנתבעות לא הביאו כל ראיה לכך שנקטו אמצעים סבירים כלשהם למניעת המפגע, על כן הן אחראיות לנזק שנגרם לתובע.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את הנתבעות לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 10% ותגמולים מביטוח לאומי, לשלם לתובע בחלקים שווים פיצויים בסך של 213,294 שקלים בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 שקלים.
ת"א 36572-09-11
