האם פציעה מרשת קשירה על מושב אחורי באופנוע מהווה תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

התובעת איבדה את ראייתה בעינה השמאלית כתוצאה מפגיעת קרס מתכת של רשת קשירה, אשר הותקנה על גבי המושב האחורי באופנוע שלה. עקב פציעתה היא הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח של הרכב, כאשר מנגד טענה הנתבעת כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי דרכים.

בחודש נובמבר 2007, סיימה התובעת, ילידת 1978, את יום עבודתה כאחראית צוות מאבטחים, והתכוונה לנסוע לביתה. בעת שהניחה את תיקה על גבי מושב האופנוע וביקשה לקשור אותו בטרם צאתה לדרך, השתחרר קרס מתכת של רשת קשירה ופגע בעינה.

בית המשפט קבע כי מדובר בתאונת דרכים שאירעה בכניסה לרכב

בית המשפט התרשם כי התהליך בו נקטה התובעת היה חלק טבעי מתהליך הכניסה לאופנוע, מאחר שהיא הכינה את האופנוע לקראת רכיבה בעצם הנחת התיק, וטרם הספיקה לעלות אל מושב האופנוע, לכן הגיע למסקנה כי האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק, משום שמדובר בכניסה לרכב, ועל חברת הביטוח לשלם לתובעת פיצויים.

לאחר התאונה היתה התובעת באי כושר מלא במשך שלושה חודשים. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, והוועדה הרפואית קבעה כי נותרה לה נכות בשיעור 30% עקב אובדן ראייה בעין שמאל. על פי החלטת הרופאה התעסוקתית, נקבע כי בשל פגיעתה היא אינה יכולה להמשיך לבצע תפקידה בחברת האבטחה.

התובעת התקשתה להשתלב במעגל העבודה עקב פציעתה

התובעת טענה כי התקשתה לשוב למעגל העבודה בשל נכותה, ורק לאחר שהסתירה את מצבה ממעסיקה, היא החלה לעבוד כפועלת ייצור ובשכר הנמוך ב- 60% מהשכר שהרוויחה לפני התאונה ואף היא סובלת מאז מבעיית קשב וריכוז. על כן יש להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור 60%.

מנגד טענה חברת הביטוח כי לנכותה של התובעת, יש השפעה חלקית בלבד על תפקודה, ואף הביאה דוגמאות מהפסיקה לכך שפגיעה בעין אחת אינה מהווה השפעה רבה על אפשרות עבודה במקצועות מגוונים, וציינה כי כושר ראיה אינו בהכרח מחייב אובדן כושר השתכרות.

עוד טענה כי התובעת בחרה על דעת עצמה להתפטר מעבודתה הקודמת בתחום האבטחה, ולהתחיל ללמוד, ואף המשיכה חרף פציעתה לבצע פעילות גופנית מאומצת ולנהוג על אופנוע כבד. לפיכך טענה כי נכותה התפקודית אינה עולה על שיעור של 15%.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, וחוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, הגיע בית המשפט כי להעמיד את שיעור נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 40%, העולה באופן מתון על שיעור נכותה הרפואית.

חברת הביטוח תשלם לתובעת סך של 341,770 שקלים

בית המשפט קבע כי סכום הפיצויים לו זכאית התובעת עומד על סך של 1,241,870 שקלים, והוא כולל: הפסדי שכר, אובדן זכויות סוציאליות, הוצאות שונות, עזרת צד ג' ופיצוי בגין כאב וסבל. בניכוי תגמולי שיקום מהמוסד לביטוח לאומי, חויבה חברת הביטוח לשלם לתובעת סך של 341,770 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מסכום הפיצויים.

ת"א 12605-11-09