אם ובתה שנפלו לפיר בבניין משרדים תבעו פיצויים בגין נזקי גוף

דרגו את המאמר

שתי התובעות, אם ובתה, נפלו לתוך פיר בבניין משרדים בבאר שבע ששימש כחדר מכונות. כתוצאה מכך נגרמו להן נזקי גוף, לכן הגישו תביעת פיצויים בגין עוולת הרשלנות נגד בעלי הבניין. בית משפט השלום בבאר שבע נדרש להכריע האם מדובר ברשלנות של הנתבעים, והאם התובעות זכאיות לקבל מהם פיצויים.

בחודש אפריל 2010, הגיעו התובעות לפגישה עם עורך דין בבניין משרדים בבאר שבע. תוך כדי חיפוש של שירותים ציבוריים במקום, האם, ילידת 1959, פתחה דלת ונכנסה פנימה לסביבה חשוכה בקומת קרקע, ולפתע נפלה לתוך פיר. הבת, ילידת 1978, באה בעקבות צעקות אמה וביקשה לסייע לה לצאת, אך אז גם היא נפלה פנימה ונחבלה. השתיים חולצו על ידי עוברי אורח ששמעו את צעקותיהן ופונו לקבלת טיפול רפואי.

בעלי הבניין לא דאגו להאיר את המקום ולהציב שלט המזהיר מפני סכנה

כתוצאה מהנפילה נגרם לאם שבר בקרסול, היא נאלצה לעבור ניתוח עוד באותו היום, ובהמשך עברה עוד שני ניתוחים ברגל וטיפולים רבים. על פי קביעת המוסד לביטוח לאומי היא היתה מוגבלת בשיעור של 100% נכות במשך 21 חודשים, ועל פי חוות דעת של מומחה רפואי נותרה לה נכות בשיעור של 15%. גם הבת נחבלה במהלך הנפילה בבניין, אך מאחר שלא הציגה כל חוות דעת נקבע כי לא נותרה לה נכות רפואית.

התובעות טענו כי בעלי הבניין התרשלו באחזקת הפיר ששימש חדר מכונות ולא דאגו לביטחון המבקרים במקום, מאחר שלא הציבו שלט המזהיר מפני סכנה ולא התקינו תאורה נאותה. על כן הגישו נגדם תביעה לפיצויים בעוולת הרשלנות.

הנתבעים טענו מנגד כי הם אינם אחראים לקרות האירוע, והפנו את האשם הבלעדי כלפי התובעות, בטענה כי המקום לא נועד לשירותים ולפיכך לא היה בו כל סימון. עוד ציינו כי המקום היה נעול וככל הנראה נפרץ מבלי שהדבר היה ידוע להם.

הדלת לפיר לא היתה נעולה ולא מסומנת

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את גרסתן של התובעות, לפיה הן הגיעו לבניין כדי להיפגש עם עורך דין, והאם שנדרשה להתפנות, חשה כי לא תוכל להמתין עד להגעתה למשרד, לכן חיפשה שירותים ציבוריים. כמו כן הוכח כי האם נפלה לתוך פיר שהכניסה אליו היתה דרך דלת לא נעולה ולא מסומנת בקצה מסדרון, אשר נמצא מתחת לגרם המדרגות.

בית המשפט קבע כי הוכחה התרשלותם של בעלי הבניין, בשל הותרת דלת לא נעולה למקום שהוא נמוך מהרצפה, והיעדר תאורה שמאפשרת לראות מה יש מאחורי הדלת בצורה ברורה. עם זאת קבע כי יש לייחס אשם תורם לתובעות, והעמיד את הרשלנות התורמת של האם על 35%, ואת רשלנותה התורמת של הבת על 50%.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם לתובעות פיצויים לאחר הפחתת אשם תורם, בסך של 103,739 שקלים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות והפסדי שכר, זאת בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מסכום הפיצויים.

ת"א 41819-06-11