אשה שנפלה על כביש רטוב תבעה פיצויים מעיריית ירושלים

דרגו את המאמר

בחודש אוגוסט 2010 החליקה התובעת על מים שזרמו על הכביש בסמוך לרחבת הכותל המערבי בירושלים. עקב כך נגרמו לה נזקי גוף, על כן פנתה לבית משפט השלום בתל אביב - יפו, והגישה תביעת פיצויים נגד עיריית ירושלים.

התובעת, ילידת שנת 1958, טענה כי בעת שחצתה את הכביש בסביבות השעה עשר בבוקר, מכיוון רחבת הכותל אל עבר בנה שהמתין לה על מדרכה בסמוך, היא החליקה והוטחה ארצה בשל זרימת המים שזרמו אותה עת על הכביש ואשר לא היה ניתן להימנע מדריכה עליהם, וגם בשל חלקלקות הכביש שנגרמה ככל הנראה כתוצאה משרידי נוזלים של דלק או שמן שנשפכו על הכביש והתערבבו במים שזרמו.

בנה של התובעת העיד כי ראה את אמו חוצה את הכביש ומחליקה כתוצאה משפכים במקום, וציין כי מדובר בזרם משמעותי שזרם ממעלה הכביש מטה והיה קרוב מאוד לשפת המדרכה ממול.

מיד לאחר התאונה ברחוב התובעת פונתה לבית חולים, שם אובחן כי נגרם לה שבר בפיקת הברך. היא עברה ניתוח לקיבוע של הברך, ושוחררה מאשפוז לאחר ארבעה ימים כשרגלה מגובסת. בהמשך עברה טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה. מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בברך והצלקת.

העירייה טענה כי היא אינה אחראית לרטיבות בכביש

מנגד טענה העירייה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, מאחר שרטיבות בכביש אינה מטילה אחריות על הרשות המקומית, אלא יש להוכיח קיומו של מפגע, ואף טענתה כי החליקה עקב זרימת מים ועירוב של המים עם שמן או דלק לא הוכחה. עוד ציינה כי קיימות סתירות בגרסת התובעת בנוגע למיקום האירוע המדויק ולתיאור נפילתה.

עם זאת העירייה אישרה כי מדי שבוע היא מבצעת שטיפה של האיזור בשעות המוקדמות של הבוקר, באמצעות מכשיר המתיז מים בלחץ ובתוספת של חומרי ניקיון, אולם השטיפה מבוצעת רק לאחר תיאום עם המשטרה שדואגת לסגור את המקום למעבר הולכי רגל ובנוכחות מנהל עבודה.

בית המשפט קבע כי התובעת החליקה עקב שטיפה שביצעה העירייה בכביש

לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסתה של התובעת על פני גרסת העירייה, והגיע למסקנה כי התובעת החליקה על הכביש שהיה רטוב בעקבות עבודות ניקיון שביצעה העירייה באזור. לפיכך על הנתבעת מוטלת אחריות לתאונה ולתוצאותיה, מאחר שלא נקטה באמצעי זהירות ראויים, כמו חסימת הכביש, הצבת שלטי אזהרה והתראה מפני הסכנה הצפויה.

עוד קבע בית המשפט כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 25%, מאחר שהיא הודתה כי היתה ערה לזרימת המים, לכן היה עליה לנקוט ביתר זהירות ולהימנע ממעבר דרך המים הזורמים.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויים מהנתבעות בסך של 48,455 שקלים, בגין הפסדי שכר, הוצאות שונות ופיצוי עבור נזק לא ממוני, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% מסכום הפיצויים והוצאות משפט.

ת"א 46444-01-12