העובדת שנפצעה במהלך הרמת מטופל סיעודי תבעה פיצויים

דרגו את המאמר

התובעת עבדה בתפקיד כוח עזר בבית חולים בבעלות המדינה בפרדס חנה. בסוף שנת 2009, היא נדרשה במסגרת עבודתה להרים מטופל מבוגר במשקל של כ- 90 קילו, כדי להעבירו מהמיטה לכיסא גלגלים. לאחר הורדת המטופל מהמיטה הוא נתלה עליה בכל כובד משקלו, ועקב כך היא הרגישה כאב חד בגבה שנתפס וגרם לפציעתה.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, והוועדה הרפואית קבעה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%, בשל הגבלה בתנועת הגב. מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך כי נותרה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10%, כאשר שיעור הנכות כתוצאה מהתאונה עמד על 7.5%.

בעת הדיון בבית משפט השלום בעכו, התובעת זימנה לעדות את אחת העובדות שנכחה באירוע אשר תמכה בגרסתה, וטענה כי מרגע קבלת המטופל למחלקה התקשו בהעברתו לנוכח משקלו הכבד ומחלתו שכנראה הגבילה אותו עד מאוד.

האחראית דחתה את בקשתה להשתמש במנוף להעברת המטופל

התובעת הוסיפה שהיא נדרשה להרים את המטופל הסעודי, שלא שיתף פעולה בגין מחלתו, ללא עזרים וללא אמצעי הגנה ובהיותה חשופה לסכנה ממשית, מאחר והוא היה מבוגר, גדול ממדים וכבד משקל. עוד ציינה כי האחות האחראית דחתה את בקשתה לעשות שימוש במנוף להעברת המטופל, ללא כל בדיקה קונקרטית.

בנסיבות אלה היא הגישה תביעת פיצויים בסך 424,000 שקלים נגד המדינה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, מאחר שלטענתה הנהלת בית החולים לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, לא סיפקה אמצעי עזר ומנעה ממנה שימוש במנוף הרמה.

הנתבעת טענה מנגד כי בגרסת התובעת נפלו סתירות לגבי התרחשות התאונה, מכיוון שבגרסה אחת מסרה כי במהלך ההעברה המטופל התיישב על הרצפה והיה צורך להרימו, ובגרסה שנייה לא ציינה זאת. עוד טענה כי מדובר במטופל המשתף פעולה, לכן לא היה כל צורך במנוף, וגם אם לא היה משתף פעולה, קיים במחלקה מנוף לשירות הצוות ואין כל מניעה להשתמש בו במידת הצורך.

הנתבעת טענה כי העובדת פעלה על דעת עצמה לכן יש להטיל אשם תורם

לטענת הנתבעת, יש להטיל אשם תורם משמעותי על התובעת, מאחר שפעלה בניגוד לנוהלי בית החולים ובניגוד לשיטות העבודה הנהוגות במחלקה, בכך שלא דיווחה לאחראית כי מצבו של המטופל מחייב הרמה של מנוף, והרימה אותו בכוחות עצמה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסתה של התובעת שהיתה סדורה וברורה מתחילת ההתרחשות ועד סופה ונתמכה בעדת הראיה. עם זאת סבר כי התובעת לא דייקה בטענתה שקיימת הוראה גורפת האוסרת שימוש במנוף במחלקה השיקומית.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנהלת בית החולים הפרה את חובתה כלפי התובעת, בכך שאפשרה לה להרים מטופל במשקל כבד, ללא אמצעי עזר, לכן היא נדרשה לשלם לה פיצויים בגין נזקיה, בסך של 152,300 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ת"א 12720-03-11