התובעת שאושפזה במחלקה סיעודית נפלה בשירותים המשותפים

דרגו את המאמר

אשה שאושפזה במחלקה סיעודית, הגישה תביעה לפיצויים נגד הנהלת הדיור המוגן וחברת הביטוח שלה, בטענה כי הם הפרו את החובה להגן על כבודה ופגעו בפרטיותה, ועקב חוסר זהירות מטעם הצוות הרפואי, היא נפלה בשירותים המשותפים, ונגרמו לה נזקי גוף. בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם התובעת זכאית לפיצויים.

התובעת מתגוררת בדיור מוגן, ועקב כאבי גב היא אושפזה במחלקה סיעודית, באגף עצמאיים, בו מאושפזים רק 13 מטופלים. על מנת להשתמש בשירותים נאלצה התובעת להשתמש במתקן הגבהה, המצוי דרך קבע בשירותים בחדרה בדיור המוגן, אולם בחדר במחלקת הסיעוד, לא היו שירותים פרטיים, והיא נאלצה לחלוק את השירותים עם דייר מהחדר הסמוך.

התובעת חששה מהגבר הזר שנהג לבהות בה כשהיא ישנה

בעת שהותה במחלקה הסיעודית התובעת נאלצה להרכיב ולפרק את מתקן ההגבהה בשירותים, מאחר והיא חששה שהשותף ירטיב את המתקן. עוד הוסיפה כי מדובר בגבר זר, ולא פעם היא התעוררה משנתה בבעתה, כשהוא עומד לצד מיטתה ובוהה בה.

במהלך חודש ינואר 2010, היא התעוררה לפנות בוקר ונזקקה לשירותים. היא לחצה על הלחצן הסמוך למיטתה, אך אף אחד מאנשי הצוות לא הגיע לעזרתה, ובלית ברירה היא קמה בכוחות עצמה והלכה לשירותים.

לטענת התובעת, היא חששה שהשותף יפתיע אותה, מכיוון שלא היה לה מפתח לשירותים המשותפים. על כן מיהרה לשטוף את המתקן, ותוך כדי היא איבדה את השליטה על הסוגרים והחלה להרטיב את עצמה.

הקשישה נשענה על דלת השירותים ונפלה ארצה לתוך חדרו של השותף

באותה עת היא שמעה קולות מחדרו של השותף, ואיבדה עקב כך את שיווי המשקל. על מנת למנוע את הנפילה, היא נשענה על הדלת הסמוכה, אך לרוע המזל הדלת היתה פתוחה, והיא נפלה ישירות לתוך חדרו של השותף, ונגרמו לה נזקי גוף קשים.

התובעת נפלה על האגן ונגרם לה שבר בעצם הירך. השבר קובע בניתוח והיא עברה תהליך שיקומי ארוך. כתוצאה מהאירוע היא מוגבלת בכושר ההליכה ונזקקת להליכון. על פי חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

מנגד הכחישו הנתבעים את נסיבות הנפילה, וטענו כי התובעת איבדה את שיווי המשקל, רק לאחר שסיימה את ענייניה בשירותים, בשל נטייתה הטבעית ליפול, ואף טענו כי אין כל קשר בין העובדה כי בחדר הסמוך אושפז גבר, ולא אשה. גרסת הנתבעים עלתה עם הרישומים של הצוות הרפואי, לפיהם התובעת מעדה במקלחת, מסיבה לא ברורה.

מנהל המחלקה הסיעודית לא הכחיש את הטענה כי השירותים ששימשו את התובעת היו משותפים לחדר הסמוך בו התגורר גבר זר, אולם לדבריו ניתן לנעול את דלתות השירותים מבפנים, משני הצדדים, כך שהדייר השני אינו יכול להיכנס בזמן שהשירותים תפוסים.

הנהלת הדיור המוגן תפצה את התובעת בסך של 100,000 שקלים

בעת החקירה הנגדית שינה מנהל המחלקה את גרסתו והודה כי מי שמשתמש בשירותים אינו יכול לנעול את הכניסה אליהם משני הצדדים, גם בעת השימוש. ואף הבהיר כי מטעמי בטיחות בכל מקרה אין השירותים ננעלים, על כן המשתמש בהם עלול להיות חשוף למבקרים בלתי צפויים. לפיכך הגיע השופט למסקנה כי חרדתה של התובעת היתה מבוססת ומוצדקת.

בית המשפט קבע כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות להגן על כבודה של התובעת ועל פרטיותה, על כן הם נדרשים לפצות אותה בגין נזקיה בסך של 100,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט בסך 20,000 שקלים.

ת"א 26509-10-12