עובד שנפגע בגבו בשלוש תאונות עבודה דרש פיצויים מהמעסיקה
| דרגו את המאמר |
|
התובע, יליד 1968, נפגע במהלך עבודתו בחברת קבלני פיתוח, בשלוש תאונות עבודה, כאשר בכל התאונות נתפס לו הגב בשל הרמת משאות כבדים, ובאירוע השלישי נגרמה לו פריצת דיסק. התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, ובית משפט השלום בנצרת נדרש להכריע מה גובה הנזק והאם התובע זכאי לפיצויים.
התאונה הראשונה אירעה בחודש אוגוסט 2002. בעת שנדרש התובע להרים קונגו, נתפס לו הגב, והוא נאלץ להפסיק את עבודתו, ולשבת לנוח. תביעתו לדמי פגיעה בגין אירוע זה מהמוסד לביטוח לאומי נדחתה, בשל התיישנות הגשת התביעה. ולטענתו, יש להטיל את האחריות על המעסיקה, מכיוון שהיא לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, ולא סיפקה לו כלי עבודה מתאימים.
לתובע היסטוריה ארוכת שנים בכאבי גב טרם הרים את הקונגו
הנתבעת טענה כי אין מדובר באירוע תאונתי, מאחר והקנוגו הוא מכשיר קל, ולתובע היה ניסיון רב בעבודה איתו. עוד ציינה כי יש לתובע היסטוריה ארוכת שנים בכאבי גב, והוא לא נעדר יום אחד מהעבודה, בגין הפגיעה הנטענת. בנסיבות אלה וגם בשל התיישנות הגשת תביעה בגין תאונת עבודה, יש לדחותה.
בית המשפט דחה את התביעה בגין האירוע הראשון, מאחר והתובע לא הצליח להוכיח כי קיים קשר סיבתי, בין הגב שנתפס לרשלנות המעסיקה, ואף לא טען כי נחשף לשימוש לא סביר או חריג בקונגו. ולא טען כי נגרם לו נזק כתוצאה מאירוע זה.
בחודש פברואר 2006, נתפס לתובע הגב בשל הרמת משאות כבדים, בשעה שהרים אבני שפה כבדות. לאחר מנוחה קצרה הוא שב לעבודתו, ומאחר שהוא מפרנס יחד, בחר שלא להיעדר מעבודתו, על כן לא הוגשה תביעה למוסד לביטוח לאומי.
במקרה זה פסק בית המשפט על דרך הפשרה, וחייב את המעסיקה לשלם לתובע פיצויים בגין התאונה השנייה בסך של 1,000 שקלים.
התובע סבל מפריצת דיסק עקב הרמת אבני שפה כבדות
כחודשיים מאוחר יותר, אירעה התאונה השלישית, כאשר הרים שוב התובע אבני שפה, אך במקרה זה, הוא אובחן כסובל מפריצת דיסק ובהמשך נאלץ לעבור ניתוח בגב. כתוצאה מפציעתו נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 75% למשך 10 חודשים, והוא קיבל מהביטוח הלאומי קצבה חודשית.
לטענת התובע, המעסיקה לא הדריכה אותו כראוי כיצד יש להרים אבני שפה, והורתה לו להרים ללא סיוע אבנים כבדות במשקל 50 קילוגרם כל אחת. על כן ביקש לחייב אותה בפיצויים בגין הפסד שכר לעבר, הוצאות רפואיות, הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים, ופיצוי בגין נזק לא ממוני.
מנגד טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה, מאחר והאירוע לא הוכר כתאונת עבודה בשל היעדר קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לו לבין תנאי העבודה, ועל פי קביעת הביטוח לאומי לא נותרה לו נכות צמיתה. עוד הוסיפה כי על פי הנהלים הבטיחותיים, הרמת אבני השפה מתבצעת על ידי שני עובדים וקיים מתקן עזר להרמת האבן.
התובע יפוצה בסך של 21,000 שקלים בגין פציעתו
גם במקרה זה פסק השופט בדרך של פשרה, וקבע כי המעסיקה תפצה את העובד בסך של 20,000 שקלים, בנוסף לתגמולים שקיבל מהביטוח הלאומי, וחייב הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בשיעור 17% מסכום הפיצויים.
ת"א 275-09-09
