האם פרסום תגובות שליליות באינטרנט מהווה עילה לתביעה בגין לשון הרע?

דרגו את המאמר

אדם שחיפש עבודה ניגש לחברה המתמחה בסיוע מקומות עבודה לבכירים, אך מאחר ולדבריו הוא לא קיבל את השירות שהובטח לו, הוא סרב לשלם את עלות השירות. החברה פתחה נגדו תיק בהוצאה לפועל על סכום קצוב.

בתגובה הוא פרסם תגובות חריפות אודות התנהלות החברה ברשתות חברתיות. בנסיבות אלה עתרה החברה לבית משפט השלום בתל אביב - יפו, והגישה תביעה בגין לשון הרע.

בחודש ספטמבר 2010, פנה אקדמאי לחברה המסייעת במציאת עבודה לבכירים, באמצעות הפצת קורות חיים של מקומות עבודה פוטנציאליים. לטענת התובעת, האקדמאי קיבל שירות בהתאם להסכם, הוא מצא עבודה בזכות הסיוע שלה, אך לא שילם את התמורה המגיעה לה. על כן היא הגישה נגדו תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל.

הנתבע כינה את העובדים בחברה כחבורת "חבורת שקרנים ורמאים"

באותה תקופה פורסם מאמר באינטרנט שעסק בפעילותה של החברה והציג את הפן החיובי שלה. בחודש נובמבר 2011, פרסם הנתבע תגובה על המאמר, שם כינה את צוות העובדים בחברה כ"חבורת שקרנים ורמאים". ובנוסף הזהיר את הציבור מפני כל קשר עם החברה והזדקקות לשירותיה, ואף הפנה את הגולשים להתקשר אליו, על מנת שישכנע אותם מדוע לא כדאי להתקשר עמה.

התובעת טענה כי מדובר בלשון הרע באינטרנט, ודרשה מהנתבע לחדול מהפרסומים ולהסיר אותם מהמקומות בהם פורסמו ואף ביקשה לפרסם התנצלות. הנתבע אמנם פרסם התנצלות, ומיד לאחר ההודעה, הוא שוב גינה את החברה והפעם הוא הרחיב את תפוצתו גם לרשתות חברתיות, כמו פייסבוק ואתר linkedin.

לחברה נגרם נזק כלכלי קשה עקב פגיעה בשמה הטוב

לטענת התובעת, דבריו הגיעו לעשרות אלפי גולשים, כולל לקוחות פוטנציאליים, ונגרם לה נזק כלכלי רב, ופגיעה בשמה הטוב. לאחר פרסום הדברים היא נאלצה לשכור שירותי יחסי ציבור כדי ליצור קמפיין חיובי. על כן הגישה תביעה בעילת לשון הרע ודרשה לקבל פיצויים.

מנגד טען הנתבע כי הוא לא קיבל כל שרות מהחברה על פי ההסכם, מכיוון שהיא לא סייעה לו במציאת עבודה, ולא ליוותה אותו כפי שהתחייבה עד שלב חתימת ההסכם. חרף עובדה זו היא פתחה נגדו תיק בהוצאה לפועל, ודרשה לקבל כספים שלא מגיעים לה, ואף לא אפשרה להאריך את מועד הגשת ההתנגדות.

הנתבע אישר את פרסום הדברים, וטען כי אין מדובר בלשון הרע, אלא פרסום תיאור עובדתי בתום לב, לאור התנהלותה של החברה. הוא מסר את התנצלותו על האופן בו נוסחו הדברים, למרות שיש בהם לטענתו, אמת ואינטרס ציבורי להזהרת לקוחות.

בית המשפט נדרש להכריע האם בפרסומים שביצע הנתבע קיימת עוולת לשון הרע כלפי התובעת. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, הגיע למסקנה כי יש לקבל את התביעה לעניין האחריות בפרסום לשון הרע וקבע שהנתבע ישלם לתובעת סך של 8,000 שקלים כולל פיצויים בגין לשון הרע, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ת"א 22076-01-12