אשה שהגיעה לביקור בבית השכן ללא הזמנה ננשכה על ידי כלב

דרגו את המאמר

אשה כבת 64, הגיעה לביקור בביתו של שכן, ובכניסה לבית קפץ עליה בפתאומיות כלב ונשך אותה. כתוצאה מהנשיכה נגרם לה נמק, והיא נאלצה לעבור מספר ניתוחים. בנסיבות אלה היא הגישה תביעה לפיצויים נגד בעל הכלב. בית משפט השלום נדרש להכריע האם היא זכאית לפיצויים בגין נזקי גוף.

בחודש אוגוסט 2010, נכנסה התובעת, ילידת 1946, לחצר ביתו של הנתבע המתגורר בסמיכות אליה, על מנת לשוחח עמו. לטענתה במקום לא הוצבה גדר ולא נתלה שילוט המזהיר מפני כלבים תוקפניים, ולאחר שנכנסה לשביל האחורי המוביל לרחבה, היא הבחינה בכלב גדול קשור לגדר.

הכלב קפץ לפתע ממרפסת הבית ונשך את התובעת

התובעת הקפידה לשמור על מרחק מהכלב הקשור והתקדמה בזהירות לכיוון הרחבה. אולם ברגע שהתקדמה שמעה נביחות, היא הסתובבה לאחור, ואז ראתה מולה כלב אחר, שקפץ לעברה ממרפסת הבית הסמוך. הכלב המשוחרר נשך אותה והפילה ארצה.

עד שנכח במקום הצהיר כי הוא ראה רק את סוף ההתרחשות, שעה שהתובעת היתה שרועה על הקרקע והכלב מעליה, סמוך למרפסת הבית. בעל הכלב העיד כי הוא שמע נביחות חזקות של כלבים, ולאחר מכן שמע את צעקותיה של התובעת.

האם כניסתה הצדדית של התובעת מבלי שהוזמנה, עונה להגדרת הסגת גבול?

לטענת בעל הכלב, התובעת התעלמה מנביחות הכלבים, שהחלו עוד קודם לאירוע, והמשיכה לצעוד, על כן יש לייחס לה אשם תורם משמעותי. עוד טען כי הוא אינו אחראי לקרות התאונה, מאחר והכניסה הבלתי מורשית לחצר, היא בגדר הסגת גבול והתגרות בכלב.

עם זאת הנתבע לא הצליח להציג בפני בית המשפט, אף לא אסמכתה אחת התומכת בטענתו, ונקבע כי הוא אחראי לשלם פיצויים לתובעת, בגין פציעתה עקב נשיכת הכלב.

כתוצאה מהתאונה התובעת אושפזה בבית חולים, הפצע טופל והיא קיבלה אנטיביוטיקה. בהמשך, התגלה נמק במקום הנשיכה, והיא אושפזה שוב למשך 12 ימים, ונאלצה לעבור ניתוח לצורך הטריית הנמק וחיבור לואקום. כעבור תקופה קצרה עברה ניתוח נוסף להטריה ולסגירת הפצע עם שתל עור.

אירוע שבו כלב מתנפל על אדם ונושך אותו הוא אירוע מפחיד הגורם לטראומה

על פי חוות דעת של מומחים רפואיים נותרה לתובעת כתוצאה מנשיכת הכלב נכות אורתופדית בשיעור 2.5% , נכות פלסטית בשיעור 8%. וגם נכות נפשית צמיתה בשיעור 5% בגין הפרעה הסתגלותית עם מרכיבים פוסט טראומטיים.

התובעת העידה כי מאז התאונה היא אינה מתפקדת כפי שתפקדה בעבר, היא הפסיקה לבצע את מטלות משק בית, היא אינה מסוגלת לשמור על נכדיה, ואף סיפרה כי נאלצה להגיע לחתונת בנה בכיסא גלגלים הישר מבית החולים.

התובעת, שהינה פנסיונרית, העידה שלא עבדה באותה תקופה, על כן נגרמו לה הפסדי שכר, ואף הטיפולים והתרופות שהיא מקבלת ניתנים במסגרת הרפואה הציבורית. עם זאת היא זכאית לפיצויים בגין כאב וסבל והוצאות עזרה לעבר.

בסופו של דבר נקבע כי בעל הכלב יפצה את התובעת בסך של 70,000 שקלים, ובנוסף יישא בשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 17,000 שקלים.

ת"א 49377-01-11