משפחתו של רץ מרתון שנפטר מהתייבשות הגישה תביעה לפיצויים נגד מארגני המרוץ

דרגו את המאמר

משפחתו של משתתף מרתון שהתמוטט במהלך הריצה ונפטר לאחר ימים ספורים כתוצאה מהתייבשות, הגישה תביעה לפיצויים נגד עיריית תל אביב וחברת ההפקות שארגנה את האירוע.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם הנתבעות הפרו את חובת הזהירות המושגית כלפי המנוח והאם מדובר ברשלנות מקצועית של מארגני המרתון.

בהיותו בן 43, המנוח השתתף בחצי מרתון תל אביב. המרוץ התקיים בחודש אפריל 2011, והתפרש על פני 21 קילומטרים. המנוח היה בריא ואף התאמן במשך חצי שנה לקראת הריצה הארוכה בחדר כושר. אחרי שעתיים של ריצה המנוח התמוטט והובהל לחדר מיון. לאחר שלושה ימים הוא נפטר בבית החולים כתוצאה ממכת חום והתייבשות.

המארגנות הסתפקו בהצהרה באינטרנט על מצבם הרפואי של הרצים

לטענת בני משפחתו של המנוח, מארגנות המרוץ לא דרשו מהרצים אישור כשירות רפואי פיזי, והסתפקו באישור אינטרנטי על הימצאות אישור רפואי. לכן מדובר בהפרת חובת הזהירות כלפי המשתתפים. עוד הוסיפו כי אם המנוח היה עובר מבחני מאמץ לפי שהשתתף במרוץ, לאור מסת גופו, לא היה סביר שרופא היה מאשר את השתתפותו ונותן לו אישור רפואי.

בנוסף טענו התובעים כי זמן הפינוי לחדר מיון בניידת טיפול נמרץ מרגע ההתמוטטות, שנמשך כמעט שעה וחצי, מהווה זמן בלתי סביר. וכן, לא היו קיימים אמצעי קירור נאותים בשטח המרתון, או בדרך לבית החולים שהיו עשויים להציל את חייו.

מנגד טענו הנתבעות, כי דרישת האישור הרפואי למרוצי "חצי מרתון" איננה מקובלת באף מדינה ולא חלה על מרוצי חובבנים דרישת הצגת בדיקה רפואית לצורך ההשתתפות בפעילות ספורטיבית מסוג זה. עוד טענו שזמן הטיפול והגעתו לבית החולים היה סביר ולא נפל פגם בהליך זה.

הנתבעות ציינו כי יש לייחס אשם תורם למנוח, מאחר והוא הצהיר כי ברשותו אישור רפואי, למרות שלא היה לו אישור, וגם בשל העובדה שהוא המשיך בריצתו חרף תסמיני המאמץ.

מארגנות האירוע הפרו את חובת הזהירות

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי לא ניתן היה להסתפק ב"הצהרת אינטרנטית" של המנוח, כי יש ברשותו באישור רפואי, ללא הצגת אישור פיזי, על כן חובת הזהירות של המארגנות הופרה.

כמו כן, השופט סבר כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות שלהן כלפי המנוח בכל הקשור לטיפול שלאחר ההתמוטטות, מאחר ובמהלך המסלול ובניידת הטיפול לא נמצאו אמצעי הקירור הנדרשים ולכן אין להפחית מאחריותן.

בסופו של דבר קבע בית במשפט כי העירייה תישא באחריות בשיעור של % 30 וחברת הפקת האירועים תישא באחריות בשיעור של % 70 וגם ייחס למנוח אשם תורם.

לאחר שקלול הנזקים, פסק בית המשפט לבני משפחתו של המנוח פיצוי כולל בסך 890,000 שקל, והנתבעות יישאו בנוסף בהוצאות משפט בשיעור של 23.6% מהסכום.

ת"א 5417-09-12