תלמיד כיתה י``א השתתף בטיול בית ספר ונפצע, מי ישלם לו פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תלמיד כיתה י"א השתתף בטיול בית הספר, במהלכו הוא נפצע בעת רכיבה על אופניים. כשלוש עשרה שנים מאוחר יותר הוא הגיש תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כנגד משרד החינוך וכנגד הנהלת בית הספר.

בית משפט השלום בצפת נדרש להכריע האם התקיימה מצד הנתבעים הפרה של חובת הזהירות כלפי התלמיד ומי אחראי לתשלום הפיצויים.

מסלול הרכיבה היה צר מאוד ותלול

בחודש מרץ 2000, בעת היות התובע כבן 17, הוא יצא לטיול שנתי באזור ים המלח. הטיול כלל בין היתר רכיבה על אופניים. בקטע ירידה תלול וצר במסלול נחל פרצים, התובע איבד את השליטה על האופניים, הוא עף למרחק של כ-20 מטר, נחת על גבו וראשו נחבט בסלע. כתוצאה מהחבטה הקסדה שחבש על ראשו נשברה והוא איבד את הכרתו.

בעקבות התאונה שאירעה לתלמיד, התובע הובהל לבית חולים בבאר שבע, שם אובחן כי הוא סובל מכאבי ראש, דימום ושפשופים באברי גוף שונים והגבלות בתנועת ידו השמאלית.

הבלמים והקסדה לא היו תקינים

לטענת התובע התאונה אירעה במסלול תלול ומפחיד, שאינו מתאים לילדים בני גילו, על כן בחירת המסלול היתה רשלנית והתקיימה עוולת הרשלנות של המארגנים ושל משרד החינוך שאישר את הטיול.
כמו כן, לדבריו האופניים שקיבל מחברת הטיולים לא היו תקינים, מכיוון שהוא לא הצליח להפעיל את הבלמים ולעצור את הנסיעה וגם הקסדה שסיפקה לו החברה אינה היתה בטיחותית.

התובע היה מאושפז במשך שלושה שבועות ולאחר שחרורו הוא נעדר מספסל הלימודים למשך תקופה ממושכת והמשיך לסבול מכאבים, בחילות וסחרחורות, נדודי שינה וירידה משמעותית בריכוז ובזיכרון. מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי קבע כי לתובע נותרה נכות נוירולוגית קבועה בשיעור 10% בעקבות התאונה.

הנתבעים הטילו את האחריות על צדדים אחרים

בכתבי ההגנה הכחישו משרד החינוך והנהלת בית הספר את נסיבות התרחשות התאונה וטענו כי התובע הוא זה שאשם בתאונה. הנתבעים כפרו באחריותם ובביצוע התרשלות, ואף הוגשה הודעה נגד צד שלישי, שהינה חברת טיולים שארגנה את הטיול ואת פעילות הרכיבה על אופניים.

גם חברת הטיולים כפרה באחריותה וטענה כי מעורבותה בטיול נעשתה לפי בקשת גורמי בית הספר. עוד הוסיפה כי החברה שסיפקה לתלמידים את זוגות האופנים והדריכה את משתתפי הטיול אודות פעילות הרכיבה חדלה מלהתקיים.

מנהל בית הספר העיד שהוצאת התלמידים לטיול הייתה כפופה לאישור משרד החינוך. טרם יציאתם לדרך מפקח מטעם משרד החינוך מסר לו פרטים אודות הטיול ונתן תדריך אודות בטיחות האופניים לצוות ולתלמידים. עוד הוסיף המנהל כי לטיול הצטרפו שלושה מורים מלווים ונכחו גם מדריכים מטעם חברת הטיולים.

התובע לא הוכיח כי הנתבעים התרשלו והפרו את חובת הזהירות

כשלוש עשרה שנים לאחר התאונה, כשהתובע כבר היה בן שלושים, התברר כי הוא אינו זוכר את פרטי התאונה המדויקים. ואף אישר בחקירתו הנגדית כי איננו זוכר כיצד התרחשה התאונה. הוא סיפר כי תלמידים שהגיעו לבקרו בבית החולים לאחר התאונה אמרו שטרם נפילתו הוא צעק כי אין לו ברקסים, אך הוא עצמו אינו זוכר שכך היה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובע לא הצליח להוכיח את קיום התרשלות מצד מי מהנתבעים ולא הוכיח את קיומה של עוולת הרשלנות. על כן, התביעה נדחתה ועמה נדחו גם ההודעות לצד השלישי והרביעי.

ת"א 1644-06