האם הוטרינרית שקיבלה למשרדה פקס פוגעני ומשפיל תקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

וטרינרית שקיבלה פקס זועם ופוגעני מבעל כלב, הגישה תביעה לפיצויים בסך של 50,000 שקל בגין עוולת לשון הרע, בטענה כי הפקס שהתקבל במשרדיה היה חשוף לכל העובדים ולראש המועצה, והוא פגע בשמה הטוב והוציא דיבתה ברבים.

הוטרינרית זיהתה את בעליו של הכלב התוקף

התובעת הינה רופאה וטרינרית, שעבדה במועצה מקומית ביישוב בדרום הארץ. בחודש יולי 2008 התלונן תושב המועצה שכלב משוחרר מסוג אמסטף מעורב תקף ונשך אותו.

בעקבות התלונה הוטרינרית הגיעה למקום התקיפה על מנת לטפל במקרה ושוחחה עם המתלונן שהצביע על הכלב. התובעת זיהתה את הכלב, על סמך בדיקה עם קורא שבבים וזהותו של בעליו היתה ידועה לה. לדבריה היא ניסתה להשיג את בעליו מיד לאחר הזיהוי, אך לא הצליחה לתפוס אותו בטלפון.

הוטרינרית לכדה את הכלב והרדימה אותו לצורך הובלתו למתקן כליאה והעברתו להסגר ביום המחרת, אך במהלך הלילה הכלב מת, מסיבות שאינן ידועות.

למחרת הוטרינרית יצרה קשר עם בעל הכלב ומסרה לו בטלפון כי כלבו תקף את המתלונן ובמהלך שהותו בהסגר הוא מת. בעל הכלב אמר לה כי הוא מסר את הכלב לאימוץ לפני כחצי שנה, וביקש לדעת מה גרם למותו. אולם הוטרינרית לא מסרה כל פרטים בטענה כי הוא כבר לא הבעלים החוקיים של הכלב.

בעל הכלב כינה את הוטרינרית: "יצור נתעב ועלוב"

לאחר כיומיים שלח הנתבע לתובעת מכתב באמצעות פקס, בו הוא מתח ביקורת על התנהלותה והשתמש בביטויים פוגעניים, בקללות ובגידופים, כגון: "את יצור נתעב ועלוב", "סופך יהיה כסופו של הכלב" וכדומה. המכתב התקבל עוד באותו יום בלשכת ראש המועצה ולטענת התובעת, הוציא דיבתה ברבים.

הנתבע טען כי הוטרינרית התנהלה באופן רשלני בכל הנוגע ללכידת הכלב ואופן הזיהוי שלו. מסתבר שהכלב שנלכד על ידיה, כלל לא היה שלו, וכלבו האהוב עדיין חי אצל בעליו החדשים. עוד טען כי התובעת לא עשתה כל מאמץ על מנת לאתרו בעת האירוע, ואם היתה זו היה נחסך ממנו עניין מותו של הכלב שבכלל אינו שלו.

האם המכתב נשלח אל הוטרינרית בתום לב?

הנתבע מסר כי הוא כתב את הדברים בעת שהיה שרוי בסערת רגשות עקב ההודעה המצערת על מות כלבו, וטען שכל מה שנכתב במכתב הינו אמת מוחלטת ואינו עולה על הגדרת לשון הרע. והוסיף כי שליחת הפקס באופן אישי אל משרד התובעת אינו נחשב לפרסומו ברבים. לדעתו מדובר בהבעת דעה לגיטימית על התנהלותה של הוטרינרית, שנדרשת להציל בעלי חיים ולא להמיתם.

לאחר שמיעת הראיות ועיון בפקס ששלח הנתבע, קבע בית המשפט כי האמור במכתב ושליחתו למחלקה הווטרינרית במועצה המקומית מהווה פרסום של הלשון הרע וכי הדברים לא נעשו על ידי הנתבע בתום לב. על כן הגיע לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל וחייב את הנתבע לפצות בגין לשון הרע את התובעת בסך של 15,000 שקל ולשלם את הוצאות המשפט בסך 4,000 שקל.

ת"א 12031-08-12