בעקבות מריבת נשים במלתחות המועדון, הוגשה תביעה הדדית בגין לשון הרע

דרגו את המאמר

חברת מועדון "כפר המכבייה" בשנות השישים לחייה הגישה תביעה לפיצויים בסך של 103,693 שקל לבית משפט השלום בתל אביב - יפו, כנגד חברת מועדון אחרת בטענה להוצאת דברי לשון הרע במהלך מריבה בין השתיים בחדר המלתחות של המועדון.

מנגד הכחישה הנתבעת את המיוחס לה וטענה כי היא הותקפה על ידי התובעת, על כן הגישה נגדה תביעה שכנגד בגין נזקי הגוף שנגרמו לה במהלך המריבה.

הנתבעת קראה בפני החברות: "רוסייה! תחזרי לרוסיה!"

לטענת התובעת בחודש יוני 2010 היא הגיעה לחדר המלתחות במועדון, היא הותירה את חפציה האישיים על ספסל במלתחה ונכנסה למקלחת. בעודה מתקלחת היא שמעה שיחה שהתנהלה בין הנתבעת לחברתה, בה אמרה הנתבעת שהחפצים על הספסל שייכים ל"רוסייה".

לאחר שיצאה מהמקלחת התובעת ניגשה לאסוף את חפציה, אך אז הנתבעת השליכה לעברה את תיקה, הכתה אותה בפנים, ירקה עליה וקראה לעברה בפני נשים נוספות: "רוסייה שחושבת שמגיע לה הכול", "תחזרי לרוסיה."

בעקבות המכה בפניה היא חטפה שטף דם וחשה מושפלת ומבוישת בעיני חברותיה. בהמשך היא הגישה נגדה תלונה במשטרה, והנתבעת הורחקה מהמועדון למשך שלושה ימים.

התובעת לא צירפה לכתב התביעה עדויות של נשים ששהו באותו זמן במלתחות, מאחר ולדבריה, הן פחדו מהנתבעת ולא רצו להעיד נגדה.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד ודרשה פיצוי בגין נזקי גוף

הנתבעת היא רווקה בת 51, שעובדת בבנק למעלה משלושים שנה. לדבריה, היא לא תקפה במילים ובמעשים את התובעת, אלא היא הותקפה על ידה וניסתה להרחיק אותה ממנה באמצעות התיק.

הנתבעת העידה כי באותו יום היא הכניסה כיסא למלתחות, מאחר והספסל היה תפוס בחפציה של התובעת. לאחר שיצאה מהמקלחת, התובעת הניחה את תיקה על הכיסא והנתבעת הזיזה אותו משם כי היא רצתה לשבת.

לפי גרסת הנתבעת, התובעת היא זו שהטיחה את התיק בפניה ועל מנת להתגונן ולהרחיק אותה ממנה היא דחפה את התיק לעברה, ואז התובעת צרחה עליה וקיללה אותה ברוסית.

בעקבות הפגיעה הפיזית היא חשה כאב, סבלה מסימנים כחולים, והרגישה מושפלת. עוד הוסיפה כי התיק שנפתח כנגדה במשטרה נסגר בהעדר ראיות מספיקות וציינה כי היא כלל לא הורחקה מהמועדון, אלא ממשיכה להגיע לשם באופן קבוע.

התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, בית המשפט, הגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את שתי התביעות, וקבע כי הביטוי "רוסייה" בו כינתה הנתבעת את התובעת הוא אמנם לא נעים לאוזן ואינו מחמיא, אך אינו עונה על הגדרת עוולת לשון הרע.

כמו כן, גרסת התובעת לא נמצאה אמינה ומהימנה. היא לא הצליחה להוכיח את טענותיה ונמנעה מלהביא עדים אשר יתמכו בנסיבות המקרה. גם התביעה שמנגד שהגישה הנתבעת בגין נזקי גוף, נדחתה, מכיוון שלא הוגשו בפני בית המשפט מסמכים רפואיים המעידים על הפגיעה.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעות וכל צד יישא כל צד בהוצאותיו.

ת"א 24927-02-12