ויכוח קולני במשרד הוביל את הפקידה לקבל טיפול פסיכיאטרי, האם מדובר בתאונת עבודה?

דרגו את המאמר

פקידה בהוצאה לפועל טענה כי בעקבות אירוע חריג בעבודה היא נאלצה לקבל טיפול פסיכיאטרי תרופתי והפסיקה לעבוד.

לאחר שבקשתה להכיר במצבה כתאונה בעבודה נדחתה, בשל העדר אירוע תאונתי מפורש. היא הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דן בנסיבות המקרה ונדרש להכריע האם היא זכאית לדמי פגיעה.

התובעת התווכחה עם פקידה נוספת בנוגע לענייני עבודה

התובעת, ילידת 1964, הועסקה במשך שבע שנים כפקידת הוצאה לפועל. בחודש ספטמבר 2008, התפתח ויכוח קולני בין התובעת לבין פקידה נוספת שעבדה במשרד, במהלכו הטיחו השתיים עלבונות זו בזו ונאמרו דברים קשים ופוגעניים.

עורך הדין ששהה מחוץ למשרד בעת הויכוח ושב לאחר שעה קלה, טען כי הוא לא מעוניין להתערב ואיים שאם עוד פעם תקום מהומה כזאת במשרד הוא יפטר את שתיהן לאלתר. בהמשך היום התובעת תפקדה כרגיל, אך למחרת היא פנתה לטיפול רפואי ומאז לא שבה עוד לעבודתה.

המומחה הראשון לא מצא קשר סיבתי

בית הדין מינה מומחה רפואי מטעמו, אשר קבע כי התובעת סובלת מהפרעה נפשית כרונית, שהתחילה בסוף שנות התשעים והוא לא מצא קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת ההפרעה הנפשית. אך עם זאת, טען שלאחר האירוע החריג גברו תלונותיה של התובעת אודות מצבה הנפשי.

בעקבות אבחנה זו התובעת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. שם המומחה התבקש לחדד את קביעתו בנוגע לקשר הסיבתי. המומחה טען כי ייתכן שהוויכוחים עם העובדת האחרת השפיעו על מצבה הנפשי של התובעת, אך זו היתה השפעה מזערית. המומחה הוסיף כי ההפרעה ממנה היא סובלת נותנת את אותותיה באופן מחזורי, לכן גם אם היה מתרחש אירוע אחר, היא היתה מצויה במצב דומה.

לפני האירוע התובעת לא נזקקה לטיפול פסיכיאטרי

בית הדין החליט למנות מומחה נוסף מטעמו. המומחה השני קבע כי התובעת סובלת מהפרעת הסתגלות המלווה בתגובה דיכאונית ממושכת, וציין כי נמצא קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין אי הכושר שנגרם לה בעקבותיו. המומחה הסביר כי על פי תיקה הרפואי, לתובעת יש נטייה למצבי חרדה ודיכאון, אך היא מעולם לא נזקקה לטיפול פסיכיאטרי, או איבדה בעקבות ההפרעה הנפשית את כושר העבודה.

עוד עלה מהתיק הרפואי כי בחודש האחרון לפני האירוע חלה החמרה במצבה הנפשי, אך היא המשיכה לתפקד בעבודה ולא ניתן היה לקבוע שאובחנה אצלה מחלה ואי כושר עבודה. מיד לאחר האירוע היא הפסיקה לעבוד והחלה לקבל טיפול פסיכיאטרי תרופתי.

המומחה סבר כי מדובר בתקופה של דחק מתמשך בעבודה והאירוע החריג בשיאו של הלחץ, הביא לאי כושר והפסקת עבודתה.

לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים ועיין בשתי חוות הדעת של המומחים הרפואיים, הוא הגיע למסקנה כי דין התביעה להתקבל. בית הדין העדיף להסתמך על חוות הדעת השנייה, מאחר שהיתה ברורה, חד משמעית ומנומקת היטב.

התובעת תקבל דמי פגיעה עבור שלושה חודשים

בית הדין קבע כי בתחילת ספטמבר 2008 אירעה לתובעת תאונת עבודה והיא זכאית לתשלום דמי פגיעה עבור שלושה חודשים. עוד נקבע כי המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובעת את הוצאות המשפט בסך 4,500 שקל.

ב"ל 11710-05-09