סדרנית בסופר תבעה את חברת הביטוח בעקבות פציעתה בתאונת דרכים

דרגו את המאמר

בחודש אפריל 2009 התובעת סיימה את משמרתה כסדרנית סחורה ברשת המשווקת מוצרי מזון, ובעלה לשעבר הגיע לאסוף אותה ברכבו. כאשר היא התכוונה להיכנס לרכב, היא קיבלה מכה עזה במצח ומעוצמת החבטה היא נפלה לאחור ונפצעה בגבה.

בעקבות הפציעה היא הגישה תביעה לפיצויים כנגד חברת הביטוח של הרכב. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בירושלים, בגין נזקי גוף שנגרמו לה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

מיד לאחר התאונה, התובעת, ילידת 1956, שהיתה באותה תקופה בשנות החמישים לחייה, הוסעה לקבל טיפול ראשוני בקופת חולים ומשם הופנתה לבית חולים. היא שוחררה לאחר מספר שעות לביתה עם המלצות למנוחה. אך למחרת היא עברה בדיקת סי.טי, אשר הצביעה על שברים בחוליות.

האם יש קשר בין פיטורי התובעת לפציעתה בתאונה?

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ונקבעה לה נכות בשיעור של 14.26%. התובעת עבדה כסדרנית בסופרמרקט במשך שלוש שנים עד ליום האירוע, אחריו היא נעדרה למשך שלושה חודשים. במהלך היעדרותה היא קיבלה שכר מלא ממעבידה, ולאחר שהחלימה היא חזרה לעבוד בהיקף מלא ובאותם תנאי שכר, עד לפיטוריה בחודש יולי 2012.

לטענת התובעת, הפיטורין נגרמו כתוצאה ישירה מהפגיעה, לכן היא זכאית להפסדי שכר מוגדלים. מנגד טענה חברת הביטוח כי חלפו שלוש שנים ממועד התאונה, לכן לא הוכח קשר סיבתי בין פיטוריה לבין התאונה.

השברים בחוליות לא פגעו בתפקודה של הסדרנית

עוד טענה הנתבעת כי הנכויות שנקבעו לתובעת בגין השברים בחוליות, לא הפריעו לתפקודה כסדרנית, על כן יש להעמיד את שיעור נכותה התפקודית על 5% בלבד, בשל הגבלת תנועה. הנתבעת ציינה כי ייתכן שהעילה לפיטורין נבעה כתוצאה מתאונת עבודה נוספת שהתרחשה בשנת 2011, בגינה הפסידה התובעת 46 ימי עבודה.

בעקבות הפיטורין, התובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה למשך שבעה חודשים, ולאחר היא השתלבה בתכנית שיקום מטעם המוסד, במסגרתה היא למדה הנהלת חשבונות וקיבלה גמלת שיקום, עד לינואר 2014.

בית המשפט השתכנע כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין פיטוריה של התובעת לאחר שלוש שנים, אך עם זאת הוא דחה את טענת הנתבעת בנוגע לשיעור הנכות וקבע שהנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית, על כן יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 14.26%.

חברת הביטוח תשלם לתובעת 140,000 שקל

בית המשפט קבע כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי מיום פיטוריה ועד ליום המשפט סך של 72,200 שקל בגין הפסד שכר לעתיד. בנוסף יש לפסוק לה סך של 10,700 שקל בגין הפסדי פנסיה, וכן יש לפצות אותה בגין הפסד השתכרות בעבר, כאב וסבל ועזרת זולת והוצאות. בסופו של דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 140,000 שקל ובנוסף יצורף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.34%.

ת"א 30339-01-12