פועלת אריזות קפה סבלה מכאבי גב וצוואר ותפוצה במיליון שקלים

דרגו את המאמר

עובדת מפעל הגישה תביעה לבית משפט השלום ברמלה, בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מעבודה פיזית מאומצת, כנגד החברה בה היא עבדה, בטענה כי היא לא קיבלה הדרכה לגבי כללי בטיחות במהלך העבודה.

התובעת, ילידת 1953, עבדה כפועלת אריזת קפה, בחברה לייצור ושיווק מוצרי מזון, במשך 16 שנים. במהלך עבודתה הפיזית, היא נדרשה להרים קרטונים כבדים והחלה לסבול מכאבים עזים בגב התחתון ובצוואר.

בהיותה בת 47 היא עזבה את המפעל כתוצאה מפציעתה וכיום היא סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 42%. לטענתה, נזקי הגוף שנגרמו לה הינם תוצאה של רשלנות החברה, מאחר והיא לא דאגה לתנאי עבודה בטוחים ולא הדריכה את התובעת, לאופן בו היא נדרשת לבצע את עבודתה ולסיכונים הכרוכים בה.

במהלך תשע שעות העבודה, הפועלת נדרשה להרים ארגזים כבדים ללא הפסקה

במסגרת עבודתה במפעל משעה שבע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, התובעת נדרשה לאסוף אריזות קפה מסרט נע, לאחר שיצאו ממכונות המילוי ולסדר אותן בקרטונים השוקלים בין חמישה לעשרה קילו. לאחר שהתמלאו ארגזי הקרטון, היא נדרשה להרים אותם למכונת סרט ההדבקה, כאשר ברוב שנות עבודתה לא היתה מכונת הדבקה והיא נדרשה להדביק את האריזות באופן ידני.

במשמרת רגילה היא נהגה לטפל באריזות במשקל של כ- 3.5 עד 6 טון ובמשך רוב שעות היום היא עמדה על הרגליים וביצעה במשך עשרות פעמים את פעולות ההרמה וההורדה של הארגזים הכבדים, כשהיא מכופפת ומיישרת את הגוף.

ניתן היה למנוע את הנזק בגב, על ידי הדרכה נכונה

לדבריה, מהיום שהחלה לעבוד במפעל, היא לא עברה הדרכת בטיחות, בנוגע להרמה נכונה של הארגזים, ולא היה ממונה שיפקח על צורת העבודה. התובעת הציגה את חוות דעתו של מומחה, דוקטור למדעי הרפואה, שאישר את דבריה וקבע כי היה ניתן למנוע את הנזק שנגרם לה, על ידי הכוונה מקצועית ומסודרת ואזהרת העובדים מפני הסיכונים הטמונים בפעילותם.

המומחה הוסיף כי עמדת העבודה לא הותאמה למידות גופה של התובעת ולדעתו קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין הפגיעה שארעה לה.

הנתבעת לא הוכיחה כי היא הנהיגה כללי בטיחות במפעל

הנתבעת לא הסכימה לגבי שיעור נכותה של התובעת, אך הודתה כי מירב הנכות הצמיתה, היא כתוצאה מתנאי עבודתה. במהלך הדיון המשפטי הנתבעת לא זימנה לעדות אף נציג מטעמה וגם לא את הממונים על שיטת העבודה, דרישות הבטיחות ותנאי עבודתה של התובעת. אי לכך הנתבעת לא הוכיחה כי היא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה והוראות בטיחות מתאימות לתובעת.

קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפציעתה של התובעת

בית המשפט ציין כי על מעביד חלה החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, שתגן על העובדים מפני סיכונים ותקלות ולנקוט בצעדים סבירים, על מנת למנוע מהעובדים סכנות מיותרות. לאחר שמינה מומחה לבטיחות מטעמו, קבע בית המשפט כי הכמות, הקצב והמשקל של הארגזים שנדרשה התובעת להרים במהלך עבודה, היו בלתי סבירים וכמו כן, לא ניתנה לה הדרכה הנדרשת לבטיחות.

בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לנזקי הגוף שנגרמו לה וחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויים בסכום של 936,677 שקלים, בגין הוצאות רפואיות, כאב וסבל, הפסד השתכרות ועזרת צד שלישי. בנוסף הנתבעת תישא בשכר טרחת עורכי דין בסכום של 221,056 שקלים.