האם הפגיעה בעינו של העובד, תוכר כתאונת עבודה?
| דרגו את המאמר |
|
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת דן בפנייתו של מבקר איכות במפעל, שביקש להכיר במצב של היפרדות רשתית בעינו השמאלית, כתאונת עבודה.
התובע, יליד 1949, בעל קוצר ראיה בשתי עיניו, החל לעבוד במפעל בצפון הארץ בשנת 1995, בתפקיד עובד ייצור ומבקר איכות בתחנה שבה מייצרים רכיבים אלקטרוניים זעירים. יום עבודתו היה נע בין 9 ל- 12 שעות, ולעיתים עבד במשך ששה ימים בשבוע.
בעקבות העבודה המאומצת התובע חש כי הוא מאבד את שדה הראייה
במסגרת עבודתו התובע נדרש לקחת רכיבים זעירים, ששטחם המרובע הוא 0.08 מילימטר ולבדוק אותם באמצעות זכוכית מגדלת, כשהוא בוחן כל אחד מהם בנפרד תחת מנורה. הוא עסק בפעילות זו כשנה וחצי ודיווח כי בתום כל יום עבודה הוא חש בעייפות כבדה.
לאחר חודשים רבים של פעילות מאומצת, חש התובע כי יש לו ליקוי בראיה בעינו השמאלית והוא מאבד חלק משדה הראייה. בתחילה הוא סבר שמדובר בתוצאה של עייפות מצטברת, אך בהמשך הוא פנה לטיפול רפואי והוא אובחן בבית החולים כמי שסובל ממצב של היפרדות רשתית בעין השמאלית ועבר ניתוח לתיקון היפרדות הרשתית.
התובע הוצב במחסן לאחר הניתוח ונדרש להרים מוצרים כבדים
כשבועיים מיום הניתוח, התובע קיבל את אישורה של רופאה תעסוקתית לשוב לעבודה, אך נדרש להימנע מפעילות שכרוכה במאמץ ראייתי, למשך שנה. התובע חזר למחרת למפעל והוצב במחסן, שם נדרש לבצע עבודה פיזית מאומצת ולהזיז מוצרים ששוקלים עד 25 קילו, במטרה לקטלג ולרשום אותם. לאחר מספר ימי עבודה במחסן, הוא חש החמרה בראיה בעינו השמאלית ואושפז שוב בבית החולים, לצורך ביצוע ניתוח נוסף.
בעקבות מצב עינו השמאלית, התובע היה מחוסר כושר לעבודתו, במשך מספר חודשים, מעבר לתקופה המרבית לדמי הפגיעה. בנסיבות אלה הגיש התובע בקשה למוסד לביטוח לאומי, על מנת שפציעתו תוכר כתאונת עבודה והוא יהיה זכאי לקבל פיצויים בהתאם.
האם תנאי העבודה פגעו בראייתו של התובע?
בית הדין האזורי לעבודה נדרש להכריע האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העסקתו של התובע, לבין הליקויים בעינו השמאלית. והאם חלה החמרה במצב העין שהוביל לביצוע הניתוח השני, בעקבות חזרתו לעבודה פיזית מאומצת.
מחוות דעת של מומחה מטעם בית הדין עלה כי העייפות אינה מביאה לנזקים פיזיים בעין, לכן לא קיים קשר סיבתי בין הופעת קרע ברשתית לבין המאמץ הראייתי במהלך העבודה. המומחה טען כי הליקוי הראשון, של היפרדות רשתית, הופיע לאחר קרע ברשתית, ובעקבותיו התובע עבר את הניתוח הראשון. והליקוי השני התפתח על פני תקופה, ונוצר לאחר מצב של "לייפת תת רשתית", והיא אינו יכול להתפתח תוך מספר ימים בשל הרמת משא כבד.
לא נמצא קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה בעינו השמאלית של התובע
קרע ברשתית הוא תופעה נפוצה בקרב בעלי קוצר ראיה גבוה, עם יתר לחץ דם ורמה גבוהה של שומנים בדם, כפי שאובחן אצל התובע. ומאחר שלא הופיעה חבלה פיזית בגלגל העין, לא נמצא קשר בין הקרע לבין תנאי עבודתו של התובע. כמו כן, המומחה שלל את האפשרות להופעת היפרדות הרשתית, בשל קרינה הנובעת ממכשיר אינדוקציה, ששימש את התובע בעבודתו, ופועל בזרם חשמלי בתדר גבוה.
בית הדין קיבל את חוות דעתו של המומחה וקבע לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקויים בעינו השמאלית של התובע, ואף לא נמצא כי התנאים החמירו את הליקויים. על בסיס חוות הדעת דחה בית הדין את התביעה.
