החליק בתחנת דלק ואיבד את העין, מי ישלם פיצויים?

דרגו את המאמר

בית משפט השלום בעכו דן בתביעה בגין נזקי גוף, בעקבות נפילה במתחם תחנת דלק. התביעה הוגשה נגד תחנת הדלק וחברת הביטוח שלה.

התובע, יליד 1970, נשוי ואב לשמונה ילדים, הגיע בחודש מרץ 2007 לתחנת הדלק, במטרה לתדלק את רכבו. לאחר שהחנה את הרכב ליד משאבת דלק קדמית, הוא יצא מהרכב וניגש לשתות מים בברזייה. בעת החזרה לרכב הוא החליק על כתם שמן גדול, נתקל בצינור דלק ונפל על זווית הבטונדה שליד המשאבה.

התובע עבר ניתוח לעקירת העין והשתלת פרוטזה

בעקבות הנפילה התובע הובהל באמבולנס לבית חולים, הוא אובחן כסובל מפציעה קשה ואיבד את הראיה בעין שמאל. במשך 12 ימים הוא היה מאושפז בבית החולים ובהמשך עבר ניתוח לעקירת העין וניתוח נוסף להשתלת פרוטזה. המוסד לביטוח לאומי קבע את נכותו הרפואית על 35%, בעקבות עקירת העין ושימוש בפרוטזה.

האם מדובר בתאונת דרכים?

הנתבעות טענו מנגד, כי מדובר בתאונת דרכים והתובע צריך לבקש פיצויים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לדברי הנתבעות, גרסתו של התובע אינה מדויקת, והוא לא החליק על כתם שמן, כפי שטען, אלא נתקל בצינור במשאבה, מאחר והוא הסיט מבטו מהדרך והסתכל על שעון התדלוק. הסיבה שהתובע שינה את גרסתו לדעתן, היא מכיוון שביום האירוע, לרכב לא היה ביטוח חובה והתובע ידע שהוא לא יקבל פיצוי בשל העדר ביטוח, לכן התאים את גרסתו לתביעה נזיקית רגילה.

השופטת פסקה כי לא מדובר בתאונת דרכים, מאחר והתאונה ארעה טרם נכנס התובע לרכב, וכן מנוע הרכב היה כבוי, מכיוון שעדיין לא הסתיים תהליך התדלוק, לכן האירוע אף לא בגדר שימוש ברכב מנועי.

בית המשפט קיבל את גרסתו של התובע

לאחר שהשופטת בחנה את התשתית הראייתית שהוצגה בפנייה, היא מצאה את גרסת התובע אמינה ודחתה את טענות הנתבעות. השופטת נימקה את החלטתה על סמך עדותו של התובע, שמסר כי הוא אכן הבחין בכתם ממרחק, אך לא ידע באיזה חומר מדובר, לכן לא היסס לדרוך עליו. דבריו נתמכו בעדותו של המתדלק, שעבד באותה שעה בתחנת הדלק ודיווח כי אכן נמצא כתם שמן גדול בשטח התחנה בזמן שהתובע החליק, והוסיף כי הוא אינו יודע מה גרם לנפילתו של התובע.

עוד עלה מעדותו של המתדלק, כי הוא ניגש למקום הנפילה, הבחין בכתם שמן גדול ודאג לנקות אותו מידית, לכן מדבריו ניתן להבין כי מדובר בסיכון שאפשר היה לצפות ולמנוע מראש, בעיקר במקום כמו תחנת דלק, שהסיכוי לנזילת שמן והסיכון להחלקה, הם גבוהים וצפויים למדי.

התובע היה צריך לנקוט באמצעי זהירות ולהימנע מלדרוך על הכתם 

עם זאת, השופטת ראתה לנכון לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 15%, מכיוון שהוא הבחין בכתם על הרצפה, התעלם ממנו והמשיך ללכת. דווקא בשל העובדה כי הוא לא ידע באיזה חומר מדובר, הוא היה צריך לנקוט באמצעי זהירות גבוהים ולעקוף את הכתם.

בנסיבות אלה קיבל בית משפט השלום בעכו את התביעה וחייב את הנתבעות, לשלם לתובע פיצויים בסך של 250,000 שקלים, בגין כאב וסבל, פגיעה בכושר ההשתכרות והוצאות רפואיות.