החליקה בשיעור זומבה ונפצעה בקרסול, האם מכון הכושר אחראי לתשלום הנזק?

דרגו את המאמר

התובעת, ילידת שנת 1951, החליקה ונפגעה בקרסול שמאל, במהלך אימון זומבה בהיותה בת 59.

בעקבות פציעתה היא הגישה תביעה לפיצויים ממכון הכושר בו התאמנה וחברת הביטוח של המכון, בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהאימון.

בית משפט השלום בירושלים דן בשאלת נסיבות והאחריות התאונה ובגובה הנזק.

המדריכה הפצירה בתובעת להיכנס לשיעור זומבה

ביום האירוע הגיעה התובעת אל מכון הכושר בו היא מנויה, במטרה להתאמן בחדר הכושר. באותה שעה התחיל שיעור בסטודיו הסמוך. התובעת הסתקרנה והתעניינה אצל המדריכה, באיזה שיעור מדובר. לדבריה, המדריכה ענתה לה כי עומד להתחיל שיעור זומבה והפצירה בה להשתתף.

התובעת סירבה בטענה כי הפעילות אינה מתאימה לגילה ושיתפה את המדריכה בחששותיה. המדריכה עודדה אותה לנסות, למרות שאין לה ניסיון קודם בזומבה. התובעת הודתה כי אף אחד לא הכריח אותה להיכנס, אולם הופעל עליה לחץ. התובעת נכנסה לשיעור, לאחר שהמדריכה הסבירה לה כי הפעילות מתאימה לכל הגילאים, חרף חששותיה.

הרצפה החלקה והתנועה הסיבובית הובילו לנפילתה של התובעת

במהלך השיעור, המבוסס על פעילות אירובית וצעדי ריקוד קצביים, התובעת נדרשה לבצע תנועה סיבובית וכתוצאה מהתנועה היא החליקה ונפצעה. התובעת הוסיפה כי רצפת הפרקט החלקה בסטודיו, תרמה לנפילתה. בעקבות הפציעה עלו שתי שאלות, האחת, האם רצפת הסטודיו היתה חלקה והאם המדריכה שכנעה את התובעת להשתתף בשיעור שאינו מתאים לאישה בגילה וללא ניסיון קודם בפעילות.

התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה לגבי הרצפה החלקה. היא לא הציגה ראיות בנוגע לטיב החומר ממנו היא עשויה ולא את מידת החלקלקות. כמו כן, היא לא תמכה את הטענה בחוות דעת בטיחותית. 

מנהלת הסטודיו הצהירה כי הרצפה עשויה מחומר PVC, דמוי פרקט, המחליק פחות מפרקט וכי לא משתמשים בווקס לניקוי הרצפה. המנהלת הוסיפה כי במהלך כל שנות עבודתה המרובות בסטודיו, לא החליקה על הרצפה אף אחת מהמתעמלות, לא בשיעורי זומבה ולא במסגרת אימונים אחרים.

האם שיעורי זומבה מתאימים לנשים בשנות השישים לחייהן?

התובעת טענה כי הפעילות בשיעור זומבה אינה מתאימה לנשים בגילה ללא ניסיון קודם. והעידה כי סברה שלא תעמוד באימון אירובי בקצב מהיר עם תנועות ריקוד קצביות. אך אם זאת התובעת לא תיארה מה היה טיב הפעילות שהיא ביצעה טרם החליקה ואילו תנועות בדיוק הובילו לנפילתה. התובעת סיפרה כי היא השתדלה לבצע את מה שכל המשתתפים עשו ולא פירטה מדוע היא חשבה שהפעילות לא מתאימה לגילה.

מנגד טענה מנהלת הסטודיו, כי השיעור נחשב לפשוט יותר משיעור אירובי רגיל, קל מאוד לעקוב אחרי התנועות שמדגימה המדריכה, ואין צורך בקואורדינציה גבוהה או בניסיון קודם. המנהלת הוסיפה כי השיעור מתאים לכל הרמות החל מגיל עשרים עד גיל שבעים.

התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה ותביעתה נדחתה

התובעת העידה כי היא התאמנה חודשים ספורים במכון הכושר, ואף השתתפה בעבר בשיעורים אירוביים, במכון כושר אחר, לכן הסיק בית המשפט כי היא בעלת ניסיון ספורטיבי קודם ולא קיבל את הטענה לגבי אי התאמת הפעילות לאישה בגילה ובמצבה, לכן גם אין חשיבות לשאלה, האם המדריכה שכנעה אותה והפעילה עליה לחץ להשתתף בשיעור, או לאו.

בית המשפט דחה את התביעה לפיצויים, מאחר והתובעת לא הוכיחה את אחריותן של הנתבעות לפציעתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך של 4,000 שקלים.