הפסקת הבטחת ההכנסה בעקבות סיוע הבן בתשלום שכר הדירה

דרגו את המאמר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דן בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, בגין שלילת הזכאות להבטחת הכנסה, בעקבות סיוע של הבן בתשלום שכר הדירה.

לאחר שלוש שנים של תשלומים, הופסקה הגמלה

התובעת, גרושה ואמא לארבעה ילדים בוגרים, סובלת מבעיות בריאותיות ומתפרנסת למחייתה מטיפול בקשישים.

החל מינואר 2009 היא קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי זכאות להשלמת הכנסה. תחילה שולמה לה גמלת יחיד בסך 1,516 שקלים, ומחודש מרץ שולמה לה גמלת זוג, בסך 2,787 שקלים, בעקבות חזרתו של בעלה לשעבר, שהינו אסיר משוחרר, להתגורר תחת קורת גגה.

באוקטובר 2011, שלל המוסד לביטוח לאומי את זכאותה של התובעת להבטחת הכנסה, בטענה כי כאשר חושבו הכנסותיה, נלקחו בחשבון גם עבודתו של בנה הבכור והשתתפותו במימון שכר הדירה.

התשלום הועבר ישירות לבעלי הדירה ולא שיפר את המצב הכלכלי

בכתב התביעה, טענה התובעת כי עקב קריסתה הכלכלית, וחזרתו הביתה של בעלה לשעבר שאינו עובד, מסייע להם הבן בתשלום שכר הדירה. התובעת ציינה כי התשלומים הועברו ישירות לבעלי הדירה ולא שינו כלל את מצבה הכלכלי, שנותר קשה כשהיה. כמו כן, מדובר בסיוע וולונטרי מצד בנה, שאינו מתגורר בבית, והתשלום אינו קבוע ומחייב.

שלילת הגמלה תגזול מהתובעת את האפשרות להתקיים בכבוד בסיסי

התובעת טענה כי שלילת הגמלה נעשתה בניגוד למהותו של חוק הבטחת הכנסה, שנועד להבטיח הכנסה מינימאלית לאנשים שאינם יכולים להסתדר בכוחות עצמם. התובעת אף הדגישה, כי שלילת הגמלה תביא אותה לחרפת רעב ולא תאפשר לה לחיות בתנאים בסיסיים של כבוד אנושי.

יש לראות בסיוע הבן כמקור הכנסה קבוע

מנגד טען המוסד, כי הגמלה הופסקה בהתאם לחוק, זאת מאחר וגובה הכנסות מעבודתה של התובעת, יחד עם תשלום שכר הדירה בגובה 4,300 שקלים, שמשלם הבן, שוללים את הזכאות לגמלה וסכום זה מהווה הכנסה רעיונית.

עוד טוען המוסד, כי מדובר בהעברת כספים סדירה, קבועה ומשמעותית, שיש לראות בה כהכנסה. וכן, מטרתו של החוק היא להעניק לנזקקים רשת מגן אחרונה, לכן יש להביא בחשבון הכנסה ממקורות אחרים ואין זה רלוונטי כיצד מועבר הסיוע.

החוק להבטחת הכנסה אינו קובע כיצד יש להתייחס לתמיכה משפחתית בנוגע להכנסה, לכן נדרש בית הדין האזורי לעבודה לדון בסוגיה. הדיון המשפטי עסק בשאלה, האם יש לראות במימון שכר הדירה, שמשלם הבן, כמקור הכנסה, לצורך בחינת הזכאות לגמלה.

תשלום דמי השכירות באים להבטיח את הזכות הבסיסית למגורים

בן התובעת העיד כי בכל חודשיים הוא גייס את הסכום עבור שכר הדירה, הכספים לא הופקדו בחשבון הבנק של התובעת, אלא שולמו ישירות לבעלי הדירה. כמו כן, ציין הבן, כי כאשר הסבא, אבי התובעת, היה חי, הוא היה מסייע בשכר הדירה. והוסיף כי בני המשפחה ניסו למצוא דירה זולה יותר, אך כל בעלי הדירות דרשו תשלום מראש, ולמשפחה לא התאפשר לעמוד בדרישה זו.

מדבריו של הבן, ניכר כי תשלום השכירות בא להבטיח את הזכות הבסיסית למגורים, והוא לא מהווה תמיכה קבועה שהתובעת יכולה לעשות בה כרצונה, ואף אלמלא הסיוע, היא עלולה להיוותר ללא קורת גג, לכן אין לראות בתמיכתו הכנסה המשנה באופן מהותי את המצב הכלכלי של התובעת.

התביעה התקבלה והעניין יוחזר לצורך בדיקה מחודשת לזכאות

בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי אין לראות בכל הסכום ששילם הבן עבור שכר הדירה, כהכנסה לצורך חישוב הגמלה. התיק יוחזר למוסד, לצורך בדיקה מחודשת של זכאות הגמלה, עם התייחסות רלוונטית ומתאימה יותר לכספי הסיוע של הבן.