פיצויים בעקבות שמירה של איברים לאחר קבורת הגופה

דרגו את המאמר

המכון הפתולוגי ביצע נתיחה שלאחר מוות ללא אישור המשפחה והחזיק בהסתר לאורך זמן את חלקי הגופה לאחר קבורתה.

בשנת 1995 נרצח אדם בעקבות מכות רבות שחטף בראשו, מידי פועל שהעסיק. גופתו של המנוח הועברה לביצוע נתיחה שלאחר המוות במרכז לרפואה משפטית.

הנתיחה כללה הסרת כיפת הגולגולת ונטילת דגימות של רקמות, מכל איבר בגופו בגודל של סנטימטרים אחדים. כיפת הגולגולת והדגימות נשארו במרכז במשך תקופה ארוכה ולא נקברו יחד עם הגופה, אלא במועד מאוחר יותר, ללא ידיעת המשפחה.

מידע קריטי שהוסתר מבני המשפחה

לאחר שבע שנים מיום פטירתו של אותו אדם, הודיע המכון הפתולוגי לאלמנתו ושתי בנותיו, שחלק מהגולגולת נותר במרכז במשך תקופה ממושכת, אך עם זאת, המידע לגבי הרקמות הוסתר מהן, ורק לאחר בירורים שערכו מיוזמתן, הבינו כי דגימות נוספות הועברו לקבורה, זמן רב לאחר ביצוע הנתיחה.

בעקבות אירועים אלה, החליטו להגיש בנות משפחת המנוח תובענה ועתרו לקבלת פיצויים בשל נזק בלתי ממוני, פיצויים עונשיים ופיצויים מוגברים.

חוק הפתולוגיה

לפי חוק הפתולוגיה, לא ניתן לבצע נתיחה שלאחר המוות, ללא הסכמת בני המשפחה ויש לשמור על כבודו של המת ועל כבוד יקיריו. במקרה זה, קבע בית המשפט המחוזי, כי המכון הפתולוגי חרג מהדרישות הקבועות בחוק וביצע נתיחה שלאחר המוות ללא אישור המשפחה. האלמנה אמנם נתנה את הסכמתה לביצוע הנתיחה במהלך חקירה משטרתית, אך לא נתנה אישור לרופא המנתח.

בית המשפט קבע כי אם המכון הפתולוגי היה עומד בדרישות לפי החוק, האלמנה הייתה מסרבת לביצוע הנתיחה ועוגמת הנפש והזעזוע היו נחסכים ממנה ומבנותיה. ועוד הוסיף, כי האוטונומיה של המשפחה נפגעה, מאחר והמכון הפתולוגי פעל בחוסר זהירות וברשלנות הוא נמנע מלקבל את הסכמת המשפחה לביצוע הנתיחה ושמר לאחר הקבורה חלקי איברים ללא ידיעת המשפחה.

פסיקת בית הדין

מקרה זה, נחשב לפי בית המשפט, למקרה קשה בו גם בוצעה נתיחה ללא אישור וגם הוסתר במהלך זמן רב מידע חשוב, שחלקו התגלה רק בעקבות חקירה. המערערות קבלו את הזכות לפיצוי נזק בלתי ממוני, שהוא נזק שאין בו כאב פיזי מוחשי, אלא פגיעה נפשית בלבד.

עם זאת למערערות אין את הזכות לקבל פיצויים עונשיים, מאחר והמרכז לא פעל בכוונה לפגוע בכבוד המת או בזדון. עוד פסק בית המשפט, כי קיים מקום לפסוק פיצויים בעקבות התנהלות לא רגישה של המכון, בעת גילוי העובדה שחלקי המנוח נשמרו לאחר הקבורה.

לפי פסיקת בית המשפט, זכאית האלמנה לקבל פיצוי בסך 150,000 ₪ וכל בת תקבל 100,000 ₪, בתוספת של ריביות מיום הפטירה עד ליום קבורת הדגימות.

ערעור על ההחלטה שלא לתת פיצויים עונשיים

האלמנה ערערה על זכותה לקבל פיצויים עונשיים ופיצויים מוגברים. בטענה שהמכון אמנם לא פעל בכוונת זדון, אך הוא היה מודע לגרימת הנזק במעשיו, ונשאר בכל זאת אדיש. בית המשפט העליון קבע כי ההסכמה לנתיחה שנתנה האלמנה לחוקר המשטרה לא נעשתה במודע ומתוך בחירה חופשית, ולכן אינה מקיימת את דרישות חוק הפתולוגיה.

הוכח קשר סיבתי בין הנזק הנפשי שנגרם למשפחה לבין ההתנהלות הלקויה של המכון. בעקבות הפגיעה באוטונומיה של המשפחה, קבלה האלמנה עוד 150,000 ₪ בנוסף על הסכום שקבע בית המשפט המחוזי. גובה סכום הפיצויים לבנות לא השתנה. ולא נקבעו פיצויים עונשיים.