תביעת ילד שנפגע בשיניו בשל דחיפה בתור בפארק המים שפיים
דרגו את המאמר |
|
תביעת פיצויים בעקבות נפילה בתור בפארק המים שפיים
ילדים, מעצם טבעם, אוהבים ליהנות ולהשתולל. בתקופות הקיץ, אשר במהלכן הילדים נמצאים בחופשה ארוכה, ישנו מגוון של פעילויות אשר נועד לאפשר להם ליהנות "במסגרות מסודרות". אחת המסגרות הללו הינה פארקי המים השונים ברחבי המדינה.
למרות הרגשת החופש אותה חווים הילדים, על פארקי המים מוטלת החובה לנהוג בדרך שתבטיח את ביטחונם של הבאים בשעריהם בזמן השימוש במתקנים השונים. לצערנו הרב, אנו שומעים מדי פעם על תאונות ילדים שונות שמתרחשות בפארקי מים. במקרים אלו, נבחנת אחריותם של פארקי המים לנזקיהם של הילדים. מקרה שהגיע לפתחו של בית משפט השלום בירושלים, יכול להמחיש את הסוגיות הנדונות בתביעות נזיקין אלו.
מדובר בילד אשר הגיע לנופש ימי בפארק המים שפיים, כחלק מיום כיף לעובדים שהתקיים במסגרת עבודתה של אימו. בכתב התביעה נטען כי הילד חיכה לתורו במתקן האבובים, ואז נדחף מאחור על ידי גולש אחר. הילד נפל קדימה לתוך המתקן שבו גובה המים היה 20-30 ס"מ בלבד. כתוצאה מהנפילה, שתי השיניים הקדמיות שלו נשברו. הילד, באמצעות אימו, הגיש ביעה נזיקית כנגד פארק המים וחברת הביטוח שלו בגין עוולת הרשלנות. הנתבעים, מצידם, הכחישו את תיאור האירועים והיו סבורים כי אין הם אחראים לנזקיו של הילד.
פסיקת בית המשפט באשר לעובדות האירוע
התובע תיאר כי הייתה רחבה לפני המגלשה ואילו המשלחים ישבו בצד שמאל של הרחבה, רחוק מהכניסה למגלשה. נוסף לכך, בסמוך לאחר התאונה נערך מסמך על ידי החובש של הפארק. החובש ציין את שעת האירוע ותיאר את פציעתו של הילד. כמו כן, החובש תיאר במסמך כי הילד "נפגע בשני שיניים קדמיות בחיך עליון לאחר שנדחף על ידי אלמוני באבובים". כנגד עדויות אלו, הנתבעים הגישו עדויות שנחשבו "עדות מפי השמועה". התצהיר שהוגש מטעמם היה של אדם שלא נכח כלל במקום. כמו כן, עדותה של מנהלת הפארק הייתה אף היא עדות מפי השמועה משום שגם היא לא נכחה במקום במועד האירוע.
בית המשפט פסק כי עדותו של התובע הייתה מהימנה והיא התקבלה על בית המשפט במלואה. התיאור של האירוע עלה בקנה אחד יחד עם התמונות שהוצגו בפני בית המשפט. כמו כן, גרסתו התיישבה אף עם האופן הפיזי בו נפצע.
רשלנות פארק המים
טענתו של התובע הייתה שהפארק התרשל בכך שהמשלחים היו רחוקים מנקודת השילוח. כלומר, תפקידם היה לווסת את זרם המשתמשים בצורה מסודרת, והעובדה כי נמנעו מפעולה זו גרמה לאירוע. לעומת זאת, פארק המים טען כי לא הוכח הקשר הסיבתי משום שעומק המים בנקודה בה נפל התובע, היה צריך לבלום את נפילתו. מכאן הסיקו הנתבעים כי אין קשר בין האירוע והנזק שהתרחש.
בית המשפט קבע כי התנהלות הפארק הייתה רשלנית. בפסק הדין צוין כי פארק המים נושא בחובת זהירות מושגית וקונקרטית לגבי האנשים אשר מבקרים בו. על הפארק מוטלת החובה לדאוג לפעילות בטוחה ומסודרת במסגרת המתקנים. גם אם נקבל את גרסת הנתבעים, שנדחתה, שהתובע השתולל לפני הכניסה למתקן, עדיין פארק המים מחויב לשמור על הסדר על ידי שימוש במשגיחים ואנשים שיהיו אחראים על הסדר. רוב השוהים בפארק המים הינם ילדים או נערים צעירים, ולכן הנהלת הפארק צריכה לצפות השתוללויות מסוג זה. "ההנהלה מחויבת למנוע השתוללות שתסכן את הילדים", קבע השופט נחרצות.
אשם תורם
כאשר בוחנים את שאלת האשם התורם על פי דיני הרשלנות, עושים זאת בשני שלבים. ראשית, צריך לבחון את התנהגותו של המזיק. השאלה כאן הינה האם הוא נהג כאדם סביר? במידה והתשובה לשאלה הראשונה הינה שלילית, אזי יש לבחון כיצד לחלק את האשמה המוסרית בין הצדדים.
במקרה זהבית המשפט קבע כי אין מקום להטיל אשם תורם על ילד בן 13 שנדחף על ידי גולש אחר. בחינת ההתרשלות לגבי אדם מסוים מתבצעת מבחינה אובייקטיבית, מנקודת מבטו של אדם שנמצא בנעליו של המזיק או הניזוק. נפסק כי לא ניתן לצפות מילד בן 13 להתנהג בצורה שונה, מהדרך בה התנהג התובע במקרה זה,.
לסיכום, בית המשפט מצא את פארק המים אחראי לנזקיו של התובע. הנתבעים חויבו לשלם לתובע 66,800 ₪. נוסף לכך, הנתבעים חויבו לשלם לתובע 20% מהסכום עבור שכר טרחת עורכי דינו.