סוכרת שנגרמה עקב תנאי שרות בצה``ל

דרגו את המאמר

האם מחלת הסוכרת יכולה לנבוע משירות צבאי תחת תנאי לחץ?

איש קבע, אשר שירת במשך עשרים ושמונה שנה כפקיד ראשי בחיל האוויר, לקה בסוכרת מסוג 2 במהלך שירותו. לטענתו, התפרצות המחלה נגרמה בשל תנאי לחץ נפשי, אשר נבעו מעומס עבודתו. על כן טוען התובע כי שירותו הצבאי הוא שהוביל למחלתו, ועל צה"ל לפצותו על נזקיו.

וועדה רפואית מטעם בית המשפט קבעה שהתובע אמנם היה נתון בעומס עבודה במהלך שירותו, אולם תיאורו הנוכחי בדבר הלחצים הנפשיים אותם חווה אינם משקפים את חוויותיו בזמן אמת, שכן הלה מעולם לא התלונן על מצב זה בפני מפקדיו ולא ביקש עזרה, ואף האריך מפעם לפעם את שירותו הצבאי למרות שהיה זכאי להשתחרר.

הוועדה קבעה כי אין אסכולה התומכת בעמדת המומחה הרפואי מטעם התובע, לפיה קיימת הסתברות גבוהה שהדחק הנפשי הקשה אותו חווה התובע במהלך שירותו הצבאי גרם להתפרצות מחלת הסוכרת. הוועדה ציינה כי מסקנותיו של המומחה מטעם התובע התבססו על כך שהדחק הנפשי המתמשך של האחרון בא לידי ביטוי במצבי חרדה, נדודי שינה, ועייפות כרונית. אולם, במסמכיו הרפואיים של התובע אין כל עדות לתלונות בגין שלושת אלה, ועל כן לא ניתן לקבל את טענת הדחק הנפשי.

התובע טוען כי במהלך, ועקב, שירותו הצבאי התפתח אצלו גורם הסיכון הראשוני למחלת הסוכרת, השמנת יתר. הוועדה קבעה כי הואיל ולא הובאו ראיות בדבר משקל המערער בעת גיוסו לשירות חובה (בשנת 1975), בעת גיוסו לשירות קבע (בשנת 1978) ובעת אבחון המחלה (בשנת 1981), הרי שלא הונחה התשתית העובדתית להוכחת הטענה.

הוועדה הוסיפה וציינה כי אף אם היה מוכח שהמערער עלה במשקל במהלך שירותו הצבאי, הרי לנוכח עדותו כי לא הייתה כל מניעה אובייקטיבית לאכול ארוחות מסודרות בבסיסים בהם שירת, אין לקבוע כי ההשמנה נגרמה עקב השירות הצבאי.
 

לבסוף הוועדה קבעה כי לא היו בתנאי השירות של התובע משום סיכון מיוחד להתפתחות מחלת הסוכרת, וכן כי לא שוכנעה בקיומו של דחק נפשי האופייני לסיכונים של השירות הצבאי. במקרה של התובע מדובר בתנאי שירות הדומים לאלו הכרוכים בתעסוקה אזרחית, בעבודה פקידותית הקשורה בכוח אדם, ואלו אינם ייחודים למערכת הצבאית.

עצם העובדה שהתפקיד בוצע כאשר המעסיק הוא צה"ל, בשונה ממעסיק אחר באזרחות, אין בה כדי להעלות או להוריד לשאלת השפעת המתח הנפשי ועומס העבודה על פרוץ המחלה. מכאן שהמערער גם לא עמד בנטל להוכיח את הקשר הסיבתי המשפטי בין המחלה לבין שירותו הצבאי.

העברת נטל ההוכחה על פי אורך השירות

נוסף על כך, הואיל ומדובר בשירות ארוך, על התובע היה להוכיח את התרחשותו של אירוע חריג ומיוחד אשר התרחש בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה - דבר שלא הוכח. התובע אמנם טען לקיומם של אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים להתפרצות המחלה, אולם לא הוכיח מהם אותם אירועים מיוחדים. כל שנטען הוא בדבר עומס עבודה רב ולחץ נפשי קשה כתוצאה מכך.

מדובר במתח מתמשך במהלך השירות הצבאי עד לפרוץ המחלה, כאשר פרק הזמן של כשש שנים וחצי (מגיוסו של התובע לשירות חובה ועד להתגלות המחלה) הוא ארוך, בשונה למשל משירות חובה או מילואים. בעניין זה קבע הנשיא בדימוס שמגר כי כאשר מדובר בשירות קצר (סדיר או מילואים), ניתן להסיק על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל, הסמוכים בזמן לפרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה מן התובע לנתבע.

העברתו של נטל זה מוצדקת רק כאשר מצביע התובע על אירוע או על שרשרת של אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה.

משלא הוכיח התובע קיומם של שרשרת אירועים חריגים ומיוחדים שהתרחשו בסמוך לפני התפרצות המחלה, ובהתחשב בפרק הזמן הארוך של השירות, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לתנאי שירותו הצבאי, ותביעתו נדחתה.